בארצנו אין יערות גדולים ורחבי ידים כמו במקומות רבים בחו"ל. בכל זאת מי שכבר טייל ביער כל שהוא, יודע אל נכון, כי האויר בו זך וצח, ממש מחייה נפשות. אדם הולך ושואף מלוא ריאותיו אויר נעים, נקי מהזיהומים והרעשים שהם מנת חלקם של החיים בעיר. גם בקיץ החם ביותר, האויר ביער הוא קריר ונעים, לאחר שהעצים הגבוהים אינם נותנים לקרני השמש הלוהטים לחדור. ביער גם שורר שקט נעים ומלבד ציוץ הציפורים, שהוא רעש הרבה יותר נעים מאשר טרטור המכוניות וייללת הצופרים - אין שומעים בו דבר.

אילו היה היער נותן לנו רק אויר צח, מקום מוצל וקריר ומקלט מפני הרעש האיום של חיי העיר, היה זה כשלעצמו הרבה מאד והיינו צריכים להיות אסירי תודה על כך לבורא. אולם מסתבר, כי היער נותן לנו הרבה יותר מזה. בראש וראשונה הוא מעניק לנו עצים לשמושים רב-גווניים. עצים לבניית בתים, לתעשיית רהיטים, לתעשיית נייר, שעליו מדפיסים עתונים וספרים וכן עצים לצרכים רבים אחרים, המשמשים אותנו בחיי היום-יום.

וזה עוד לא הכל, כדי להבין את התועלת המגוונת שהאדם מפיק מהיערות והעצים הגדלים בהם. הבה נתאר לעצמנו לרגע קט, כיצד העולם היה נראה, אם היו נעלמים לפתע פתאום כל היערות והעולם היה נשאר קרח, מכאן ומכאן ? או ננסה לתאר לעצמנו, כיצד היינו מסתדרים, אילו נעלמו מחיינו כל אותם חפצים, העשויים כולם או חלקם מעצים? עד מהרה היינו נשארים בלי קורת גג מעל הראש, החלונות היו נעלמים ולא היתה נשארת בבית אפילו פיסת נייר קטנה, כל הספרים שבארון היו "עפים" להם, שלא לדבר על הארון עצמו, שגם הוא היה כלא היה.

שטפונות וקרחות בנוסף לאמור, הרי אם היו נעלמים היערות, היו ההרים נשארים קרחים וערומים, האדמה היתה מתייבשת ומתפוררת לאבק והרוח היתה נושאת אותו לארבע רוחות השמים. הגשם מצידו היה שוטף את מה שהותירה הרוח וזה היה גורם בין היתר לשיטפונות אדירים, יען כי שורשי העצים הם הם אלה, המנקבים את האדמה ככברה ומאפשרים בכך למי הגשמים להספג במעמקי האדמה. כאשר אין אדמה, היו נשארים רק סלעים ערומים ואבנים שאין בהם חפץ מלבד זאת היו נוצרים מקווי מים גדולים ובהם מים עומדים ומעופשים, הואיל והיערות והעציםשלהם הם הם צרכני המים הגדולים ביותר ובאין עצים היו המים הרבים נותרים ללא שימוש.

אילו נעלמו היערות והעצים הרכים, היו נעלמים יחד אתם גם החיות והעופות המרובים, החיים ביערות. זה היה גורם לכך, שהאויר יתמלא במיני חרקים מזיקים אשר בימים כתקונם משמשים מאכל לצפרים. החרקים והשרצים למיניהם היו מתרבים באין מפריע, מחסלים את כל ירק השדה וממררים את חיי האדם. כך בערך היה, איפוא, העולם נראה, אלמלא ברא הבורא את היערות, על העצים המרובים שבהם.

ההערכה האמורה לעיל, כיחס לחשיבותו של היער כחיי האדם ובטבע כולו, הנה חדשה יחסית בתפיסתו של האדם המודרני. עם התפתחות הענפים של חקר הטבע, החל האדם להבין טוב יותר את הטבע הסובב אותו וכיצד כל דבר בטבע קשור באופן הדוק אחד לשני. משהגיע האדם להכרה זו, נולד רעיון חדש והוא שימור הטבע, היינו שמירת אוצרות הטבע ומניעת השחתתם. בד בבד עם זאת נוצר תחום חדש במדע חקר הטבע, הרי הוא מדע הייעור, שמגמתו לשמור על היערות באמצעים מדעיים ומעשיים כאחד.

בתקופות קודמות לא החשיב האדם את היער כידיד. אדרבא, היו שגרסו, כי היער הוא פגע רע, תופעה שיש ללחום בה. היו שראו בו "אוייב" בשל הסכנות שהיו כרוכות בו מצד חיות רעות ושודדי דרכים, ששמו את משכנם ביער. והיו שהביטו בו בעין רעה משום שחשבו, כי שטחי היער הנרחבים הם בעצם "שטח מת", שמוטב היה להופכם לשדות מרעה, או לאדמות מעובדות, שאפשר לזרוע בהם ולקצור את תבואתן. עד היום קיימים שבטים פרימיטיביים, המאמינים כי ביער מצויים שדים ורוחות. הם פוחדים מהיער פחד מוות והיו מוכנים לעקור אותו מן השורש.

אולם אם קוראינו חושבים, כי רק לאנשים "פרימיטיביים" היתה גישה כזו אל היער, הבה נגלה להם את הסוד - ששוב איננו בגדר של סוד כלל - כי זו היתה גישתם של המתיישבים האמריקניים הראשונים, החלוצים והאיכרים האמריקניים הראשונים שבנו את ארצם בעולם החדש.

כאשר המהגרים הראשונים הגיעו מאירופה לארה"ב, הם מצאו ארץ רחבת ידים, שהיתה מכוסה יערות צפופים מקצה עד קצה, מהאוקינוס האטלנטי ועד האוקינוס השקט. יצא מכלל זה רק איזור שטחי המרעה הנרחבים (הפררי), שמאחורי הנהר מסיסיפי. פתגם מאותם הימים שיקף את המצב באומרו, כי סנאית יכלה להגיע משפת האוקינוס האטלנטי ועד שפת האוקינוס השקט, מבלי להציג רגל על האדמה, היינו כל הזמן יכולה היתה לקפץ על עצים...

מסתבר, כי היערות הסבוכים עמדו למתישבים החדשים למכשול. ביערות הללו ארבו להם האינדיאנים, שנדחקו מפני האדם הלבן ולא היו מעונינים ומוכנים לתת לו להשלים את מלאכתו, מלאכת כיבוש הארץ. נוסף לכך שרצו היערות גם כל מיני חיות רעות, שהיוו סכנה לחיי אדם. ואחרון אחרון : היו המתישבים זקוקים לשטחי אדמה, כדי להקים חוות חקלאיות. הם גם נזקקו לכמות גדולה של עצים, כדי לכנות לעצמם בתים, מחסנים לתבואה ואורוות ורפתות לבהמות. כל הסיבות הללו חברו יחד, והמתישבים החדשים כרתו עצים מן היערות בקצב מזורז. הם כרתו וכרתו בלי כל חשבון עד שלבסוף היו להם יותר עצים ממה שהיה נחוץ להם. הם פתרו בעיה זו בצורה פשוטה למדי : פשוט שרפו את העצים המיותרים , שלא היה צורך בהם.

מהגישה הכללית הזאת אל היער ובעיות היעור בכלל, נבע יחסם של המתיישבים אל השריפות שפרצו מפעם בפעם ביער זה או אחר. כאשר קרה דבר כזה, הם לא נקפו אצבע, כדי לכבות את השריפה. אלא אדרבא, כאילו עוד שמחו, שהבעיה נפתרת מאליה. בשנת 1825 השתוללה שריפה גדולה במדינת מיין שבארה"ב וכילתה שטח יער בגודל של כ3- מליון אקרים (אקר אחד שווה לכ4- דונמים). בשנת 1871 חזר החזיון על עצמו בויסקונסין ומשיגן וכאן נפלו קרבן עצי יער על שטח של כ4- מליון אקרים. בהזדמנות "חגיגת" זו נספו גם 1500 אנשים ובעלי חיים רבים מספור.

שריפה גדולה זו השתוללה במשך שבועות אחדים והיא נכבתה מאליה רק עם בוא הגשמים. גישת האנשים לשריפות הללו נבעה מהכרתם, כי לעולם לא יחסרו עצים להסקה וכי צריך להשאיר זאת בידי הטבע, מאחר ש"עצים גדלים מאליהם".

בדורות הראשונים של ההתיישבות החדשה בארה"ב אכן לא היה צורך לדאוג למחסור אפשרי בעצי הסקה או עצים לצרכי בניה. יערות היו בכל מקום והגידול הטבעי עלה בהרבה על הצריכה. אילו היה מצב זה נשאר עד היום, היתה בעיית היעור כמעט שלא קיימת. אולם מה עושים, כאשר הצריכה הגדלה והולכת, עולה על הגידול הטבעי? במקרה כזה קיימת הסכנה, שבמוקדם או במאוחר ייעלמו היערות, על כל התוצאות ההרסניות הנובעות מכך. כך הגיעו למסקנה שהיערות הם אמנם מתנה גדולה מן השמים, אולם כמו כל אוצרות הטבע, גם היערות אינם בלתי נדלים והם יכולים "להעלם", אם האדם לא ישמור עליהם ולא יתכנן את צעדיו בכל הנוגע לניצולם.

צריכת העץ כיום היא גדולה ביותר והיא עדיין גדלה והולכת. למרות שהאדם משתמש היום בחומרי בינוי רבים ומגוונים אחרים ולמרות שהוא משתמש לצרכי הסקה גם בנפט וגז - בכל זאת עולה צריכת העץ, כי אנו משתמשים בו גם לצרכים כאלה שאבות אבותינו אפילו לא חלמו עליהם. הגיעו, איפוא האנשים להכרה, שאם רק יכרתו עצים. אך לא ישתלו חדשים, נעמוד בקרוב לפני שוקת שבורה.

המסקנה היתה, כי צריך לשמר את אוצרות הטבע ובתוכם היערות. כיום קיימת כמעט ליד כל ממשלה מחלקה מיוחדת המטפלת ביעור כמקצוע מיוחד ועוסקת בכל המסתעף ממנו. זה כולל חקר מדעי של היערות, משתלות לגידול עצים ; שרות משוכלל של כיבוי אש, עם נקודות תצפית על ההרים לאיבחון מהיר של דלקות יער: גדודים שלמים של יערנים, שתפקידם לסובב ביערות, לפקח ולווסת את כריתת העצים. אולם עיקר עבודתה של מחלקת היעור היא בטיפוח משתלות ונטיעת יערות חדשים.

גם בארצנו נעשתה בעשרות השנים האחרונות עבודה ענפה וחשובה בתחום זה. מאות שנות הזנחה של השלטון הזר, התורכי והערבי, נתנו אותותיהם בהכחדת היערות ובעשיית קרחה בשטחי הארץ הנרחבים. בעקבות עבודות הייעור ונטיעת יערות בעשרות השנים האחרונות, מתחילים הרי הארץ להתכסות במעטה של עצים, כמו שהי’ בימי קדם.

נאשר אנו מדברים על עצים ויערות, אי-אפשר שלא להזכר בדברי התורה, שהמשילו את האדם לעץ ולא סתם עץ. אלא עץ השדה. בניגוד לעצים הצומחים בגני נוי משומרים היטב, נתונים לכל מיני סכנות וחייבים לעמוד נגד שורה של מזיקים. ואם זה אמור לגבי עץ, קל וחומר לגבי האדם. אם חייבים להשקיע הרבה עבודה וטורח כמו כן גם ידע מקצועי, כדי לנטוע עץ ולדאוג לגידולו הנכון, מן הדין הוא, כי האדם, או יותר נכון הילד, שהוא כמו שתיל קטן, יזכה לטיפול ודאגה לא פחותים. וזאת לא רק במה שנוגע להתפתחותו הגופנית, אלא ובעיקר להתפתחותו הנפשית רוחנית.

כאשר מטפלים בילד רך ונותנים לנשמה הרכה לפחות אותו הטיפול, עם תשומת הלב שנותנים לשתיל הרך, אז מובטח לנו שיתקיים מה שאמר החכם מכל אדם : "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה", (משלי כ"ב)