כאשר קבעו חז"ל את ההפטרות לפרשיות השבוע, הם עשו זאת בעיקר על פי הכלל - שההפטרה תהא מעין הפרשה’ כלומר שההפטרה תעסוק בעניין המופיע בפרשה. על פי עקרון זה, יש להבין מהו הקשר שבין פרשתנו פרשת ’וישלח’ העוסקת בראשיתה במפגש של יעקב עם עשיו, לבין ההפטרה "חזון עובדיה"? רמז לקשר בין השניים, ניתן למצוא בפירוש רש"י לדברי יעקב לעשיו בפסוק "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" שם אומר רש"י "ואימתי ילך? (-לקיים הבטחתו אבוא . . שעירה) בימי המשיח! שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".

זאת אומרת שהנקודה המשותפת בין ההפטרה לפרשה היא - פעולתם של בני ישראל בנוגע להר עשיו ("לשפוט את הר עשיו"). בפרשתנו הדבר בא לידי ביטוי, בעצם המפגש הראשוני של יעקב עם עשיו כהכנה לגאולה ואילו בהפטרה מדובר על המפגש של ימות המשיח כאשר "ועלו מושיעים . . לשפוט את הר עשיו". לפסוק זה של "ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו" יש המשך אשר אינו מוזכר בדברי רש"י והוא "והייתה לה’ המלוכה".

יעוד אשר אכן יהיה כשלב נוסף ובזמן שונה מאשר השלב של "לשפוט את הר עשיו". כלומר שבפסוק זה מדובר אודות ב’ תקופות: תקופה א’ - "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו" (כאשר עוד לפני כן יהיה המשפט של בני עשיו על ידי הקדוש ברוך הוא, כמובן מפשטות הכתובים בהפטרה זו). ותקופה ב’ - היא התקופה של "והייתה לה` המלוכה". כך גם נראים הדברים בפסק-דין הרמב"ם (הלכות מלכים סוף פרק יא) בנוגע לסדר הגאולה: לכל לראש יעמוד מלך מבית דוד וכו’ וילחם מלחמות ה’, שזהו כללות העניין של "לשפוט את הר עשיו", כי ילחם מלחמות ה’ כוונתו בעיקר על המלחמה נגד עמלק שהוא מזרעו של עשיו, ורק אחר כך - לאחרי ש"בנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל" - "יתקן את העולם כולו לעבוד את ה’ ביחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד", שזהו כללות העניין של "והייתה לה’ המלוכה" ואם כן מפורש בפסק-דין הרמב"ם שב’ עניינים אלו - "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו" "והייתה לה’ המלוכה" יהיו בב’ תקופות שונות.

ביאור החילוק בין ב’ העניינים הנ"ל: "ועלו מושיעים . . לשפוט את הר עשיו" לבין "והייתה לה’ המלוכה" - הוא על דרך החילוק בין אתכפיא לאתהפכא". "לשפוט את הר עשיו" - מורה על העניין של אתכפיא (=כפיית היצר), בדוגמת המשפט כפשוטו - שהשופט כופה את דעתו על בעלי הדין שיסכימו להתנהג בפועל על פי הפסק-דין. אבל העניין של "והיתה לה’ המלוכה" מורה על העניין של אתהפכא, (=הפיכת הרע שבאדם לטוב), כי כאשר מלכותו של הקב"ה מאירה בגלוי בכל העולם, שוב אין צורך "לשפוט את הר עשיו", מכיוון שגם "עשיו" מצד עצמו מתנהג באופן המתאים, ללא צורך בשופט שיכפה דעתו עליו, שזהו כללות העניין של אתהפכא "אז אהפוך אל עמים... לעבדו שכם אחד" (שבת וישלח ה’תשמ"ג)