הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו: "הקרב את מטה לוי". מכל עם ישראל הוקרבו דוקא בני שבט לוי, הם עושים את עבודת המשכן והמקדש. שבט לוי מייצג את כל ישראל בעבודת המשכן, ובאמצעותה ממשיכים את ברכת ה' לכל עם ישראל.

נבין זאת על ידי הסברת הבעל-שם-טוב על הפסוק: "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה". יש שני סוגים של צדיקים. יש צדיק משול לתמר – "כתמר יפרח", ויש צדיק משול לארז – "כארז… ישגה". הארז הוא עץ בעל מעלות רבות. זהו עץ חזק, גבוה ויפה, אך הוא אינו מצמיח פרות.

לעומתו, התמר, אין לו כל המעלות האלה, אך יש לו מעלה עיקרית אחרת: "כתמר יפרח" – עץ התמר מפריח פרות טובים ומתוקים, ופרותיו מעניקים כח ובריאות לאדם האוכל אותם.

הצדיק המשול לארז אמנם לומד תורה, ומקיים מצוות, אך אין לו פרות. כל הלמוד שלו וכל מעשיו מיועדים לעצמו בלבד, הוא אינו משפיע ומעניק לאחרים. הוא אמנם צדיק, והקדוש-ברוך-הוא נותן לו שכר על מעשיו; "כארז בלבנון ישגה" – הוא חזק, גבוה ויפה, אולם לא זו התכלית שבה רוצה הקדוש-ברוך-הוא.

הקדוש ברוך הוא רוצה "צדיק כתמר יפרח". צדיק שעבודתו מביאה פרות יפים, טובים ומתוקים. שהיהודי לא ילמד רק לעצמו, אלא שיקדיש מזמנו, מכוחו וממרצו כדי להשפיע על עוד יהודי. שלא יחסוך במאמצים, וינצל את כל כוחותיו כדי להפוך את היהודים שסביבו לפרות טובים ומתוקים. רק כאשר הוא משפיע על אחרים, הוא אכן נקרא תמר. תמר הוא מי שמצמיח פרות – "כתמר יפרח".
זו היתה דרכו של הבעל-שם-טוב, אותה מסר לתלמידיו, לנשיאי החסידות, לנשיאי חב"ד ולכל החסידים ההולכים בדרכו.

זו היתה דרכם של בני שבט לוי. לא לעשות לעצמם בלבד. לא להסתפק בדרגה של הארז, אלא להיות "כתמר יפרח", לעבוד עבור כל עם-ישראל, ולהורות להם את הדרך.

(מתוך "מעיין חי" - מעובד לפי 'לקוטי שיחות' חלק ב' עמ' 557-558 באדיבות: אתר הגאולה)