בפרשתנו מספרת התורה על גדולתו של אברהם אבינו, היהודי הראשון בעולם. אברהם אבינו פרסם אלוקות והחדיר אמונה בה’. והנה, התורה מספרת: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה’". התורה מונה את נטיעת האשל כמעלה גדולה של אברהם אבינו ומעשה מיוחד מאוד.

במדרש מוסבר שאשל אינו רק עץ בודד שנותן צל לחוסים תחת ענפיו. אשל הוא פונדק. אברהם אבינו הקים פונדק –אכסניה בבאר שבע, בלב המדבר.

הולכי המדבר היו עייפים, תשושים מהשמש הקופחת, רעבים וצמאים. מי חשב עליהם? מי דאג להם? –אברהם! הוא לא הכיר אותם, לא ידע אף מי יבוא אליו, ובכל זאת הקים עבורם פונדק.

מה קיבלו האורחים בפונדק? – הכל! לא רק לחם ומים להשקיט את רעבונם. אברהם הגיש להם מכל טוב: בשר, יין, פרות וממתקים. הוא הציע להם מקומות לינה, לנוח מן הדרך.

אבל אברהם חשב גם על הרוחניות. אחר שספק להם את הצרכים הגשמיים, הקים אברהם סנהדרין. הושיב חכמים שיענו על שאלותיהם של האורחים. גם למצוקותיהם הנפשיות של אורחיו הכין אברהם פתרון.

מדת הצדקה נטועה בלב כל יהודי, והיא באה לנו בירושה מאברהם אבינו. מפרשתנו נלמד כיצד עלינו לקיים מצוות צדקה.

לא די לספק לנזקק את הדברים ההכרחיים בלבד – יש לתת לעני ולנצרך יותר, לגרום לו הנאה ותענוג. לדאוג למלא את מחסורו הגשמי, וכן לעזור לו לפתור את בעיותיו ולהשיג סעד נפשי. וכל זאת, לכל יהודי –אפילו אינו מוכר. זוהי מצות צדקה אמיתית.

מתוך ’מעיין חי’ –רעיונות ושיחות לילדים ונוער. יו"ל ע"י מכון ’לוי יצחק’.