"וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה’..." (פרשתנו) מבואר בחסידות, שיש כאן תשובה לשאלת משה ”למה הרעותה לעם הזה“: הקדוש ברוך הוא הודיע למשה, שהמטרה והתכלית של גלות מצרים היא התגלות שם השם הנעלה ביותר (הנכתב באותיות שם השם המפורש הוי’), וכדי לזכות לגילוי נעלה זה, צריכה להיות תחילה גלות קשה ביותר.

נאמר בפסוק "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" משמעות הפסוק היא שכשם שהדבר היה בגאולת מצרים, כן גם בגאולה העתידה. היא אינה גאולה גשמית בלבד, ואף לא גאולה רוחנית סתם (גאולה מיצר-הרע), אלא גילוי שם הוי`.זה גם עומק כוונת הרמב"ם בסיום ספר ה’יד החזקה’ – ”שלא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד“. בתחילת ספרו, לגבי מצוות ידיעת ה’, לא הזכיר הרמב"ם שם הוי’ במפורש (אלא רק בראשי-תיבות – ”יסוד היסודות ועמוד החכמות“), וכתב ”לידע שיש שם מצוי ראשון“. אבל כאן - כשעוסק בגאולה העתידה –מדגיש הרמב"ם וכותב במפורש, ”לדעת את ה’“ – גילוי שם הוי’.