בשבת זו, יחול יום השנה להסתלקות ופטירת אביו של הרבי שליט"א מלך המשיח.בכ’ מנחם אב תש"ד (1944) הלך לעולמו הרב לוי יצחק שניאורסון זצ"ל. סמל האות ומופת לכל יהדות רוסיה שהיתה בשפל המדריגה מבחינת הגאווה היהודית. הוא היה אחד היחידים שנשא בגאון את הדגל, את העוז הנצחי אל מול פני ממשלת הקומוניזם. כרב מלומד ביותר, גאון שעבר וכתב אודות כל חלקי התורה, היתה לו בקיאות עצומה במכמני הקבלה והנסתרות, ביחד עם ידע בסיסי על הלכות פשוטות. הרב דאג ככל שביכולתו להרים את קרן ישראל במעבי סבך היער של רוסיה האפלה.

כפי שמצינו בשבט לוי שהיו החלק הנבחר והמורם מהעם, רק להם ניתנה הזכות והיכולת לעבוד בבית המקדש, להקריב את הקורבנות, לשיר ולזמר לפני ה’, ובזמן המדבר – אף לשאת את ארון הקודש. מאידך מתפקידם היה ללמד את עם ישראל תורה, לפעול ולהעלות את בני ישראל כולם לדרגה נעלית יותר. הם לא הסתפקו בקדושה האישית שלהם, בהתעלות העצמית. עבודה רבה המתינה לפועלם בקרב כל שכבות האוכלוסיה.

כאן מדובר בהקרבה עצומה. מי מאיתנו יכל להיות מנהל בנק אשר לו סניפים רבים ברחבי העולם, ובד בבד להתעסק בחשבונות הזוטרים ביותר? ברור לכל אחד שעדיף להתרווח על הכורסה ואם כבר לדאוג – עדיף לדאוג לדברים שנראים לנו גדולים באמת. אדם ממוצע מעדיף חיים נוחים ושלווים שאינם מצריכים מאמץ רב מידי. מדוע עליו להתאמץ ולצאת מגדריו עבור דבר פשוט ביותר?

אך ההיפך הוא הנכון. דווקא במשרה הבכירה ביותר, דווקא בחלונות הגבוהים נדרשת תשומת לב מיוחדת ללקוח הפרטי. בסופו של דבר – הוא הגורם הישיר לשגשוגו של המפעל. רובם המכריע של הפירסומות והשלטים מופנה ללקוח הפרטי שאין לו הרבה מזומנים בכיס, והרווח ממנו זעיר בהחלט. וכעת רק מתחיל השיעור בכלכלה: אם המוצר ימצא חן בעיני הלקוח הפרטי, הדבר מתפרסם אט אט לחבריו, משפחתו ולכל שאר מיודעיו, ומנהלי החשבונות מקבלים כרכים עבי כרס של "הכנסות". הלואי עליכם.

כשעובדים שלא למטרת רווח – המאמץ מוכפל, וכוחות הנפש מושקעים פי כמה. על שבט לוי היה לצאת מגדרו ולעזוב את המשכן, להניח לבית אבא ולצאת לשליחות בקרב העם. מדובר בוויתור על הנוחות האישית, בירידה לרמות הנמוכות ביותר, בגילאים הרכים, שלא יודעים צורת אות. כך הלך שבט לוי מבית לבית ומשכונה לשכונה בכוונה להנחיל את תורת ה’ בכל לב יהודי, ולשכנעם לקבל עול מלכות שמים.

עיתים המצב קשה יותר מבחינת פעילות, עיתים זה גם מסוכן. ישנם סיפורי גבורה רבים אודות לימוד תורה במסירות נפש. מסופר על מרדכי היהודי שכינס עשרים ושניים אלף (!) ילדים בזמן גזירת המן להשמיד להרוג ולאבד. מסופר על רבי עקיבא שנרצח בידי ממשלת הזדון, בני בלייעל שניסו להצר את צעדי היהודים בכל צורה אפשרית ולהכפיש את שמם מעל כל במה. את בשרו סרקו במסרקות של ברזל, לא יתואר ולא ישוער. בזמנו של חמיו של הרבי שליט"א מלך המשיח – רבי יוסף יצחק זצ"ל – היו נשלחים בחורים צעירים ללמד את ילדי ישראל אותיות הא"ב ודברים בסיסיים ביהדות, אחד אחרי השני הם נאסרו והוגלו לסיביר למשך שנים ארוכות ומקום קבורתם לא נודע.

קושי עצום היה לשמור על הגחלת היהודית ברוסיה הקומוניסטית, שלפני מאה שנה. רוסיה חסרת ההערכה הבסיסית כלפי היהודים והיהדות – בניו של מלך מלכי המלכים. רוסיה שריסקה ללא רחם כל שמץ יהדות שגילתה. 

אביו של הרבי שליט"א חווה על בשרו תקופה קשה ביותר, ולא התחשב בעצמו כלל. מדובר ביהודי גאון, שיכל מבחינתו לשבת וללמוד בהתמדה משך שעות ארוכות, ללמוד חלקים נרחבים בתורה, לדאוג לכל הפחות לקהילתו המצומצמת (כפי שעשו זאת רבנים רבים אחרים, שאף הכריחו אותם לחתום על תצהירים שנוגדים את דעתם הם), לנוח ולשקוט על זרי הדפנה. 

ר’ לוי לא הסתפק בקטנות. על אף בריאותו הרופפת והמצב הכלכלי הקשה – הוא נלחם בכל תוקף על קיום המצוות בקרב כל היהודים. לקראת פסח השתדל בכל תוקף, שתהיינה מצות ליהודים, גם לכאלו בקהילות אחרות. בכל עוז הוא תקף את ההחלטות השרירותיות של הממשל, וברבים מהמקרים אף ניצח.

זהו גם ההסבר לשמו הקדוש: "לוי". כפי ששבט לוי עבד בבית המקדש בכל כוחותיו. השקיע מרץ רב, ופעל בתחומים הנעלים ביותר בבית במקדש, ולימד תורה את האנשים הפשוטים מתוך מסירות והקרבה. כזה היה הרב שניאורסון. עקב השקעתו הרבה נעצר והוגלה לעיר רחוקה בתנאי מחיה רדודים וקשים ביותר. שם היתה לו לעזר אשתו הרבנית חנה, שדאגה רבות לבריאותו ואף ייצרה דיו מעשבים שונים שמצאה באזור. 

מעניין ביותר לספר שהכתבים והרשימות שכיום נמצאים בידינו – הם בעיקר, מזמן שהייתו בגלות זו. ואילו שאר כתבי הקודש (אלפי גליונות!) שכתב בשבתו על כסא הרבנות בעירו, לא הגיעו לידינו עד עתה.

ביום השבת הקרוב נחוג ברוב עם יום פטירתו כ’ מנחם אב תש"ד (1944) בכל בתי חב"ד בעולם. שישים שנה למסירות הנפש בעד עם ישראל. שם ידובר רבות על התפקיד שהרבי שליט"א מלך המשיח הטיל עלינו: להכין את העולם כולו לקראת הגאולה. לשם כך עלינו להשקיע בעצמנו רבות, ללמוד אודות המשי, מיהו ולשם מה הוא מגיע, לקיים מספר רב יותר של מצוות, ובד בבד להעיף מבט על הזולת. לדאוג שעוד יהודי יקבל מידע תורני, לשאוף לכך שמשפחתנו תהיה מוכנה בכל רגע לתקופה חדשה, בה נראה ניסים ונפלאות, בה נראה את הרבי שליט"א מלך המשיח גואל אותנו ומביאנו כולנו – לירושלים עיר הקודש. 

(מתוך ספר השיחות תש"נ, שבת פרשת עקב)