(18, Nov, 2017)
יום שבת פרשת תולדות, כ''ט חשון ה'תשע''ח - ימות המשיח, 

ילדים

רימון מארץ ישראל


סיפור לטו בשבט - ראש השנה לאילנות



מאת: מערכת חב"ד AM    
2004-01-15 03:06:39




א

בארצנו הקדושה, ארץ ישראל, היה גר יהודי חרד לדבר השם ושמו רבי נסים כנורי, הוא התגורר בבקתה קטנה, לא הרחק מטבריה. על שפת הכנרת ומכאן שמו כנורי. רבי נסים זה היה עני מרוד. לא היו לו לא שדות ולא כרמים, כי אם עץ רימון בודד אחד שעמד ליד ביתו הקטן. ואכן היה עץ זה ראוי לשמו ולו ענפים עבים אשר בצילם ישב ר’ נסים כל היום ולמד תורה. וכאשר הגיע הזמן והעץ נתמלא פרי אדום ועסיסי, לא היה קץ לשמחה שהיתה שורה בביתו של ר’ נסים, על כי עץ זה היה מקור פרנסתם. הם עצמם אכלו מפריו ואת הנותר מכרו והתפרנסו ממנו כל השנה.

ב"שלושת השבועות" היה העץ תמיד מלא פירות אך איש לא נגע בהם אלא חיכו עד לאחר ט’ באב. רק לקראת שבת-נחמו ניגש ר’ נסים אל העץ ויחד עם בניו הוא הוריד ממנו את ביכורי הפרי, כשברטט של קדושה הוא מברך "שהחיינו" ומחיה את נפשו בפרי הטעים. לרימונים של ר’ נסים יצא מוניטין בכל הסביבה, יהודים כערבים באו לקנות מהפירות שלו ומפה לאוזן נמסר כי הרימונים האלה סגולה הם לבריאות והמרבה לאכול מהם הרי זה משובח. נשים ידעו לספר כי לפתן שנעשה מרימונים אלה,יכול לשמש כרפואה.

מובן מאליו כי לעושר רב לא הגיע ר’ נסים עם עץ הרימון שלו. בקושי הרוויח למחייתו ולמחיית ביתו, כי בינינו לבין עצמנו, כמה יכול עץ אחד ויחיד להכניס? ילדים היו לרבי נסים כמעט כמספר הרימונים שהיו על העץ שלו. הם גם גדלו והתפתחו יפה, כפירות העץ. שנים נקפו ובנותיו של ר’ נסים התחילו אט אט להגיע לפרקן ונתגלה הצורך לחשוב על חתנים הגונים שישאו אותן. אולם נדוניה - כפי שזה היה נהוג בימים ההם - לא היתה לר’ נסים. יתר על כן : ביום בהיר אחד קרא לו אסון ממש. היה זה בדיוק אחרי "שלושת השבועות" כאשר התברר כי עץ הרימון עומד ריק, בלי פירות, כשענפיו שמוטים למטה, כאילו התבייש במה שקרה לו.

משעברו שבועות מספר החלו בני ביתו של ר’ נסים לטעום את טעמה של חרפת רעב. פשוט לא היה מה לאכול בבית ונדוניה לבנות ודאי שלא היתה.

ניצב לו ר’ נסים מתחת לעץ ערב שבת - נחמו ובולש בעיניו אולי יראה לפחות רימון אחד שאפשר יהיה לברך עליו בירכת "שהחיינו". הוא מסתכל ומסתכל ומעיניו זולגות דמעות. אין אפילו רימון אחד על העץ. "אברהמ’לה, בוא הנה" - קורא הוא פתאם לבנו שבגיל בר-מצווה - "בוא נא ותטפס על העץ. אולי תגלה בין העלים איזה רימון ונוכל מחר. אם ירצה השם לברך עליו".

אברהמ’לה הנו בחור זריז וממולח. לא צריך לומר לו פעמיים והוא כבר על העץ. למטה מחכה לו אביו בנשימה עצורה. "מצאתי!" - קורא פתאום אברהמ’לה מבין ענפי העץ - "מצאתי רימון נאה". "ברוך השם" - אמר ר’ נסים ושפתותיו מרחשות תודה, על כי יוכל לברך בשבת על הפרי ברכת "שהחיינו".

"עוד אחד מצאתי" - קרא עתה הילד ור’ נסים חוזר ואומר ברוך השם. עוד פעם אחת הודיעה קריאתו הנרגשת של הנער כי מצא רימון. אחר כך ירד מהעץ והודיע כי אין עוד. ר’ נסים שבחן את הרימונים התמלא התפעלות. גדולים, יפים ועסיסיים כאלה עוד לא היו על העץ שלו אף פעם, גם אברהמ’לה אמר כי טרם ראה רימונים יפה כאלה.
לא עבר הרבה זמן עד שהחלו לבוא נשים בסלים גדולים. הן רצו לקנות - כרגיל - רימונים מר’ נסים, אולם הוא הודיע להן כי לצערו הרב הפעם אין לו רק שלושה אלה, אותם אינו מוכר כי הם דרושים לו לשם ברכה. הנשים הבינו לרוחו, איחלו לו כי השם ימלא את חסרונו בשנה הנאה ונתנו לו כסף על החשבון,
הוא לא רצה לקחת כסף בצורה כזו, אולם לחצו עליו עד שלקח. שמחה גדולה שמחו ר’ נסים ומשפחתו באותה שבת- נחמו. ראש המשפחה חתך שני רימונים, חילקם לחלקים שווים בין הילדים ואילו את השלישי השאיר מבלי לגעת בו.

ב


בינתיים פשטה שמועה כי שלושת הרימונים שנקטפו השנה מעצו של ר’ נסים, סגולה מיוחדת להן, באשר עסיסן של כל הפירות מרוכז בפירות אלה. החלו לבוא אנשים שהציעו סכומי כסף גדולים תמורת הרימון הנותר. אולם ר’ נסים השיב את פני כולם ריקם והודיע כי את הרימון הזה הוא משאיר לחמשה עשר בשבט. גם אשתו ביקשה אותו למכור את הרימון,באומרה כי הנה אין כבר לחם בבית והבנות מזדקנות ויש להשיאן. אולם גם לה אמר ר’ נסים אותו הדבר בהוסיפו כי השם יעזור ואין מה לדאוג.

אולם אשתו לא נתנה לו מעתה מנוח. היא הפצירה בו לצאת לחו"ל ולאסוף כסף להכנסת כלה. ר’ נסים דחה הצעה זו בשתי ידים באומרו כי אין הוא רוצה להפיק שום ריווח ותועלת מהעובדה כי הוא תושב א"י ואשר היהודים בחו"ל ירחמו עליו בשל כך. למרות זאת, בראותו את הצער בעיני אשתו ובנותיו, הוא החליט לצאת לדרך, אך קיבל על עצמו לא לגלות בשום מקום כי הוא בן א"י. בלב כבד הוא נפרד ממשפחתו ויצא לדרך.


בדרך נדודיו עבר ר’ נסים ערים וכפרים והיה בהרבה מקומות. מאחר ולא אמר כי הוא מא"י, לא שם איש לב אליו וכמובן שלא הצליח לאסוף כסף למטרה, בגללה יצא את הארץ. כך הוא התגלגל ממקום למקום עד הגיעו לקושטא. היה זה בדיוק ביום חמשה עשר בשבט, כאשר נכנס ר’ נסים לעיר ומיד שם פעמיו לבית המדרש. איש לא שם לב אליו כי היהודים היו עצובים ומודאגים בגלל גזירה שאיימה עליהם. מעשה בבנו של הסולטן שחלה במחלה אנושה ואביו, המלך, הכניס לראשו כי היהודים גרמו למחלת בנו, באשר קללוהו שימות. על כן החליט הסולטן כי אם הבן לא יירפא, הוא יגרש מארצו את כל היהודים. היום הוא היום האחרון של הגזירה ואם הנסיך לא יהיה בריא, צפוייה סכנת גירוש לכל היהודים אשר בעיר.


בתום התפלה ישב כל הקהל כבית הכנסת לומר תהילים, כדי להעביר את רוע הגזירה. ר’ נסים התיישב אף הוא לומר תהילים יחד עם כולם, אולם מיד ניגש אליו השמש ושאל אם אין הוא במקרה מארץ ישראל. לשאלתו המשתוממת של ר’ נסים מאין הוא יודע, השיב השמש כי הרב אמר שהוא מרגיש ריח של א"י בבית המדרש. "רבינו הוא יהודי קדוש" - אמר השמש - "בוא אתי ר’ יהודי". הוא ניגש עם השמש לחדר פנימי, בו ישב הרב שהיה ישיש מופלג ובעל הדרת פנים. כאשר השאיר אותם השמש לבדם, הושיט הרב לר’ נסים את ידו לשלום ואמר לו כי מזמן כבר לא הזדמן אצלו יהודי מא"י. "מה עושים אחינו בארץ הקודש?" - שאל הרב את האורח.
ר’ נסים השתומם מאד. מאין יודע הרב כי הוא מא"י? "בטח מרגיש כבודו את ריח הרימון אשר אתי?" - הוא אמר לרב ספק שאלה וספק קביעת עובדה. "יש לך רימון מארץ ישראל" ? - שאלו הרב בקול נרגש. "כן, רבי ! " - השיב ר’ נסים "ואני חושב לאכול אותו עתה, לכבוד ראש השנה לאילנות. אך לכבוד החשב לי להתחלק בו עם כבוד תורתו". הרב הישיש קפץ עתה ממקומו וחיבק את ר’ נסים בשתי ידיו. "השם יתברך שלח אותך הנה" - אמר - "כדי להציל את הקהילה הקדושה הזו מסכנת הגירוש המרחפת עליה".


לאחר מכן סיפר לו הרב את הסיפור הבא : "ידוע לך בוודאי המצב בו אנו נתונים. ובכן, אתמול בלילה ישבנו בבית הכנסת, כפי שזה נהוג אצלנו, היהודים הספרדיים, ואמרנו "תיקון" לכבוד ט"ו בשבט. כולם מודאגים מיום המחר, אך נסינו לגרש את המחשבות המטרידות, ולבטוח בשומר ישראל שהנה לא ינום ולא יישן.

בלמדי בספרים הקדושים התעמקתי בסוגייה ששמה : פירות. כפי שוודאי ידוע לך, מובא בספרים כי קיימים שלושה סוגי פירות :
א. כאלה שאוכלים אותם כמות שהם, כמו ענבים, תמרים, תפוחים וכו’. כאלה יש 10 במספר.
ב. כאלה שיש להם גרעין קשה (גם כן 10) ביניהם: אפרסקין, מישמיש, דובדבנים וכו’.
ג. ולבסוף יש פירות כאלה שאוכלים רק את התוך שלהם ואילו את הקליפה החיצונית זורקים. כאלה הם למשל הרימונים, האגוזים, השקדים ואחרים גם כן 10 במנין.
והנה - ממשיך הרב את סיפורו - כאשר התעמקתי בספרים כדי לרדת לעומקם של הדברים וללמוד את סודות הפירות, בהתחשב בעובדה כי העיקר הוא התוך, הפנימיות המוסתרת מעין רואה - בחשבי על כל זה, החלה המילה "רימון" מרצדת לנגד עיני, עד שלבסוף הבנתי כי במלה רימונים נערך התיקון... ומיד עלתה בלבי המחשבה: רמוני"ם - זהו בעצם ראשי תיבות של רפואת מלך ובנו ניסים יביא מהרה. השומע אתה ר’ נסים? , לא לחינם ניתן לך השם נסים. השם יתברך עשה אותך לשליח, כדי לחולל על ידך נס בקהילה הזאת. רק בשביל זה שלח אותך השם הנה. הבה נלך מהר אל הסולטן. אסור לנו לאבד זמן!

 תוהה ומבולבל ניגש ר’ נסים, יחד עם הרב הישיש. אל ארמון הסולטן. הם מיד הוכנסו פנימה והסולטן צעק להם במר יאושו: הצילו את בני, הצילו. אם תצילו אותו, אציף אתכם בזהב. לעולם לא אשכח לכם זאת, וליהודים איטיב כל ימי... תכניס אותנו אליו - אמר לו הרב הישיש - בעזרת השם אנו נרפא את בנך. הם נכנסו לחדר בו שכב הנסיך הצעיר, חיוור וללא סימן של רוח חיים.


ר’ נסים הוציא עתה את הרימון, פתח בזהירות את העטיפה והראהו לרב. הרימון היה טרי ועסיסי, כמו ברגע בו נקטף מהעץ. ר’ נסים הוציא סכין, חתך את הפרי לשניים וחלק אחד הוא ניקה מהקליפה וסחט כמה טיפות של מיץ לתוך כוסית קטנה החולה בלע את הטיפות ומיד לאחר מכן הוא פתח את עיניו. עוד כמה טיפות וכולם ראו בעליל כיצד שבים אליו כחותיו והוא מבריא והולך.

הסולטן נישק את ידיהם של הרב הזקן ור’ נסים. "הצלתם את בני" – אמר "לעולם לא אוכל לשכוח לכם זאת". "את החלק השני השארתי לברכה" - אמר ר’ נסים והם הלכו הביתה שמחים וטובי לב, כדי לבשר ליתר היהודים על הנס הגדול שאירע להם. מאליו יובן, כי לר’ נסים לא היו עוד דאגות בנוגע לנדוניה לבנותיו. הוא בא הביתה לטבריה מלא כסף וזהב, מתנת הסולטן. בבית קידם את פניו עץ הרימון העתיק, כשהוא שוב מלא פירות אדומים ועסיסיים.

הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח - חב"ד
הרבי מליובאוויטש
מלך המשיח שליט"א


כתבו לרבי
כתוב לרבי שליט א מלך המשיח


חב"ד בעולם
חב"ד בעולם


חיפוש



  • עיר
  • ירושלים
  • תל - אביב
  • חיפה
  • ניו יורק
  • מונטריאול
  • לונדון
  • כניסה
  • 3:59 PM
  • 4:20 PM
  • 4:17 PM
  • 4:19 PM
  • 4:05 PM
  • 3:52 PM
  • יציאה
  • 5:22 PM
  • 5:24 PM
  • 5:21 PM
  • 5:25 PM
  • 5:14 PM
  • 5:08 PM
* הזמנים לפי שעון קיץ.

פורטל חב"ד
פסק דין - חב"ד

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד


Lubavitch Network
מפת האתר | הסכם משתמש | פרסם אצלנו | מי אנחנו | אודות חב"ד | צור קשר
רשת חב"ד ליובאוויטש. כל הזכויות שמורות - ©2001-2004 Lubavitch Network. All rights reserved
חב"ד.AM - מקבוצת אתרי אירגון
Lubavitch Network
,