מנהגי רבותינו נשיאינו בל"ג בעומר
מהבעל שם טוב ועד הרבי שליט"א מלך המשיח
מאת: מערכת חב"ד AM 2006-05-16 05:13:22
מערכת בית חב"ד הוירטואלי חב"ד.AM מגישה בזאת לקט ממנהגי רבותינו נשיאינו החל מהבעל שם טוב ועד הרבי שליט"א מלך המשיח ביום זה.
יוצאים לשוח בשדה
הבעש"ט, אדמו"ר הזקן ואדמו"ר הצמח-צדק היו נוסעים בל"ג בעומר אל השדה. אף שהצמח-צדק לא נהג לצאת לנסיעות, לבד מהנסיעות הידועות לפטרבורג, אך בל"ג בעומר היה יוצא עם החסידים אל השדה. אדמו"ר מוהר"ש היה נוסע בל"ג בעומר עד פרעמאווע (כפר ליד ליובאוויטש).
(ספר השיחות תרצ"ט, עמ' 233)
מתחילים בל"ב לעומר...
משנה הראשונה שקבע אדמו"ר האמצעי את משכנו בעיר ליובאוויטש, בשנת תקע"ד, חידש את המנהג הקדום לחוג את חג ל"ג בעומר על פני השדה מחוץ לעיר, בעריכת סעודה קלה, שתיית משקה ואכילת ביצים מבושלות, בניגונים ובריקודים.
באמצע הסעודה או בסופה היה בא כ"ק אדמו"ר ואומר מאמר חסידות, והיה מצוה לזקני החסידים לספר לפניו את אשר זוכרים ממנהגי חגיגת ל"ג בעומר בשנים שעברו, ענייני התורה, שיחות והסיפורים שדיברו אז. ואחרי אשר נסע כ"ק אדמו"ר היו החסידים מטביים את לבם ושמחים כל היום עד לפנות ערב.
וכשנתיישבו חוכרי הכפרים החסידים, בסביבות ליובאוויטש, נקבע מנהג חגיגת ל"ג בעומר בסעודות גדולות, שהיו מתחילות מאחר תפילת שחרית ל"ב בעומר.
(על-פי ליקוטי דיבורים, עמ' 5401)
ראו מופתים רבים
בלוח 'היום-יום' (ח"י אייר) כותב כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א: אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מיו"ט המצויינים. היו יוצאים לשדה, הוא לא היה נטול ידיו [לסעודה], אך היה שותה "משקה" (אף שמצד בריאותו היה הדבר אסור עליו). ראו אז מופתים רבים, רובם בנוגע לבנים [= להפקד בבנים]. ובמשך כל השנה היו ממתינים לל"ג בעומר.
בהיתר הרבנים
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ סיפר אודות הסדר-יום בל"ג בעומר בזמן הצמח-צדק: תר"ד, היה עדיין הסדר שאת סעודת ל"ג בעומר ערכו בשדה. הסדר היה שבאור לל"ג בעומר היו החסידים עורכים סעודה ומתוועדים עד מאוחר בלילה. בבוקר ל"ג בעומר היו מתפללים בהשכמה, ומתוועדים עד שעה שתיים בצהרים, ואז היה אדמו"ר הצמח-צדק יוצא אל ה"עולם". באותה שנה חל ערב ל"ג בעומר בסדר תניינא של בה"ב, והרבנים התירו, בהוראת שעה, ליטול ידים לסעודת אחר תפילת המנחה
(ס' השיחות תש"א עמ' 85).
היו נעורים כל הלילה
סדר חגיגת ל"ג בעומר היה כנהוג מימי קדם לצאת חוץ לעיר (פעם אל הככר שלפני חצר הרנאראווע ופעם לשדה המישור שבכפר רחרעמאווא). הזוכה בעריכת החגיגה היה מזמין את החסידים היושבים ואת האורחים הבאים, שיבואו אליו עוד ערב ל"ג בעומר, ואחר תפילת מנחה גדולה ביום ל"ב בעומר היה עורך סעודה גדולה בדגים ובשר שנמשכה עד תפילת ערבית.
בשעת הסעודה היו חוזרים מאמר דא"ח, מספרים סיפורי חסידים, מנגדים ורוקדים, ועל-פי רוב היו נעורים כל הלילה ומתפללים בהשכמה תפילה בציבור במתינות וגם באריכות. בשעה האחת-עשרה היתה מוכנה סעודת חלב עם משקה יי"ש לרוב, ומשעה השלישית בערך היו מחכים לביאתו של כ"ק אדמו"ר [הצמח-צדק].
בשנת תר"ט היתה הפעם האחרונה לחגיגת חג ל"ג בעומר בשדה הקרובה להאנאראווע, שבה השתתף כ"ק אדמו"ר [הצ"צ]. בשנה ההיא חל ל"ג בעומר ביום החמישי. ביום הרביעי אחר תפילת שחרית הלכו כל האברכים היושבים ותלמידי הישיבה והאורחים שבאו על יום השבת פ' אחרי-וקדושים העבר ונשארו עד אחר החג, והאורחים החדשים שבאו על ל"ג בעומר לחוג את חג ל"ג בעומר.
בשעה הרביעית לערך אחר חצות היום, בא כ"ק אדמו"ר [הצ"צ] ויאמר מאמר חסידות ד"ה להבין ענין הכתר", ויתעכב כשלוש שעות. וטרם נסעו ציוה לנגן את ניגון כ"ק רבינו הזקן, ניגון בעל ארבעת הבבות הידוע. כשנסע כ"ק אדמו"ר לביתו נתאספו זקני החסידים, ויחזרו את המאמר, ויתפלאו על אשר צוה כ"ק לנגן את ניגונו של כ"ק רבינו הזקן.
(ליקוטי דיבורים, עמ' 7301)
קניית ההדלקה הראשונה
מרשימת התוועדות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בל"ג בעומר תרצ"ט: פעם נהגו לעשות "הדלקות" לא רק במירון, אלא גם בירושלים ובחברון. בשנת תרנ"ג [או תרנ"ד, אין זוכרים כיצד אמר אדמו"ר] קנה אאמו"ר [מוהרש"ב] את ההדלקה הראשונה.
[מעניין לציין למכתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב מכ"ב תרמ"ח, וז"ל: "ההדלקה בחברון ת"ו רצוני לקנות, אך על קבר רשב"י לא יקנה עבורי"].
(ספר השיחות תרצ"ט עמ' 033)
התוועדות על משקה וביצים
על התוועדויותיו של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, מספר ר' רפאל כהן: בל"ג בעומר אחרי תפילת שחרית היתה התוועדות קצרה בבית הרבי [מוהרש"ב] בחדר האוכל. על השולחן היה "משקה" וביצים קשות וקלופות. הרבי לקח ביצה עם המזלג ושם אותה בצלחת, חתך אותה בסכין לאורך לחצאין, וכל חצי שוב חתך לשניים באורך. שרו כמה ניגונים ואמר מאמר חסידות [היו מניחים את בחורי הישיבה להיכנס להתוועדות זו].
(ליובאוויטש וחיילה עמ' 75 [עם הוספות מספר "אוצר מנהגי חב"ד" עמ' הע"ר])
הבטחתי לאבי...
החסיד ר' דובער רבקין, בעמח"ס 'אשכתבתא דרבי' מספר על מאורע פלאי שאירע עם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בל"ג בעומר:
בל"ג בעומר, אחרי התפילה שנתארכה הרבה אחר חצות היום, הלכתי עמו [עם מוהריי"צ] על ציון [של מוהרש"ב], וכמו תמיד גם בפעם הזו תיכף כשניגש אל הציון התחיל בבכיות ואמירת תהילים בקול, עד כי נמס ממש כל לב השומע. עזבתי את הציון ויצאתי.
ואחרי עבור כחצי שעה הרגשתי פתאום שנשקטו הקולות והבכיות, וראיתי והנה כ"ק ]מוהריי"צ[ שליט"א עומד שקט בלי שום בכיות, והתהלים שבידו סגור, ומדבר בחשאי ובתנועות ורמזים כאלו כאשר ידבר איש עם רעהו. וברור היה לנו כפי ההשערה שהוא חוזר מאמר דא"ח לפני אביו רבינו נ"ע. ועמד כך שעה וחמיה מינוטין. ואחר-כך פתח שוב את התהלים והתחיל לאמר עוד מזמורי תהלים בקולות ובכיות כמקודם על משך עשרים מינוטין, עד כי יצא, והלכנו חזרה.
באשר שכבר היתה השעה מאוחרת, הוכרח להתפלל מקודם מנחה, ואחר מנחה ירד למעונו במדור התחתון לטעום מה. כעבור כעשרה מינוטין נקראתי אל כ"ק שליט"א במעונו, וכאשר נכנסתי אליו אמר לי בזה הלשון: "הבטחתי היום לאבי לחזור לפני אנ"ש היום מאמר דא"ח, אבל אין בכחי כעת לדבר דא"ח לפני כל אנ"ש, אבל הרי הבטחתי לאבי, על-כן אני רוצה לחזור מאמר דא"ח לפניך לבדך, ואקיים בזה הבטחתי לאבי".. ואמר לפני מאמר "להבין ענין הלולא דרשב"י". ועיקר המאמר היה חציו הראשון מהמאמר שאמרו אחר-כך בשבת הבאה.
(אשכבתא דרבי, עמ' 911).
הבעש"ט, אדמו"ר הזקן ואדמו"ר הצמח-צדק היו נוסעים בל"ג בעומר אל השדה. אף שהצמח-צדק לא נהג לצאת לנסיעות, לבד מהנסיעות הידועות לפטרבורג, אך בל"ג בעומר היה יוצא עם החסידים אל השדה. אדמו"ר מוהר"ש היה נוסע בל"ג בעומר עד פרעמאווע (כפר ליד ליובאוויטש).
(ספר השיחות תרצ"ט, עמ' 233)
מתחילים בל"ב לעומר...
משנה הראשונה שקבע אדמו"ר האמצעי את משכנו בעיר ליובאוויטש, בשנת תקע"ד, חידש את המנהג הקדום לחוג את חג ל"ג בעומר על פני השדה מחוץ לעיר, בעריכת סעודה קלה, שתיית משקה ואכילת ביצים מבושלות, בניגונים ובריקודים.
באמצע הסעודה או בסופה היה בא כ"ק אדמו"ר ואומר מאמר חסידות, והיה מצוה לזקני החסידים לספר לפניו את אשר זוכרים ממנהגי חגיגת ל"ג בעומר בשנים שעברו, ענייני התורה, שיחות והסיפורים שדיברו אז. ואחרי אשר נסע כ"ק אדמו"ר היו החסידים מטביים את לבם ושמחים כל היום עד לפנות ערב.
וכשנתיישבו חוכרי הכפרים החסידים, בסביבות ליובאוויטש, נקבע מנהג חגיגת ל"ג בעומר בסעודות גדולות, שהיו מתחילות מאחר תפילת שחרית ל"ב בעומר.
(על-פי ליקוטי דיבורים, עמ' 5401)
ראו מופתים רבים
בלוח 'היום-יום' (ח"י אייר) כותב כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א: אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מיו"ט המצויינים. היו יוצאים לשדה, הוא לא היה נטול ידיו [לסעודה], אך היה שותה "משקה" (אף שמצד בריאותו היה הדבר אסור עליו). ראו אז מופתים רבים, רובם בנוגע לבנים [= להפקד בבנים]. ובמשך כל השנה היו ממתינים לל"ג בעומר.
בהיתר הרבנים
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ סיפר אודות הסדר-יום בל"ג בעומר בזמן הצמח-צדק: תר"ד, היה עדיין הסדר שאת סעודת ל"ג בעומר ערכו בשדה. הסדר היה שבאור לל"ג בעומר היו החסידים עורכים סעודה ומתוועדים עד מאוחר בלילה. בבוקר ל"ג בעומר היו מתפללים בהשכמה, ומתוועדים עד שעה שתיים בצהרים, ואז היה אדמו"ר הצמח-צדק יוצא אל ה"עולם". באותה שנה חל ערב ל"ג בעומר בסדר תניינא של בה"ב, והרבנים התירו, בהוראת שעה, ליטול ידים לסעודת אחר תפילת המנחה
(ס' השיחות תש"א עמ' 85).
היו נעורים כל הלילה
סדר חגיגת ל"ג בעומר היה כנהוג מימי קדם לצאת חוץ לעיר (פעם אל הככר שלפני חצר הרנאראווע ופעם לשדה המישור שבכפר רחרעמאווא). הזוכה בעריכת החגיגה היה מזמין את החסידים היושבים ואת האורחים הבאים, שיבואו אליו עוד ערב ל"ג בעומר, ואחר תפילת מנחה גדולה ביום ל"ב בעומר היה עורך סעודה גדולה בדגים ובשר שנמשכה עד תפילת ערבית.
בשעת הסעודה היו חוזרים מאמר דא"ח, מספרים סיפורי חסידים, מנגדים ורוקדים, ועל-פי רוב היו נעורים כל הלילה ומתפללים בהשכמה תפילה בציבור במתינות וגם באריכות. בשעה האחת-עשרה היתה מוכנה סעודת חלב עם משקה יי"ש לרוב, ומשעה השלישית בערך היו מחכים לביאתו של כ"ק אדמו"ר [הצמח-צדק].
בשנת תר"ט היתה הפעם האחרונה לחגיגת חג ל"ג בעומר בשדה הקרובה להאנאראווע, שבה השתתף כ"ק אדמו"ר [הצ"צ]. בשנה ההיא חל ל"ג בעומר ביום החמישי. ביום הרביעי אחר תפילת שחרית הלכו כל האברכים היושבים ותלמידי הישיבה והאורחים שבאו על יום השבת פ' אחרי-וקדושים העבר ונשארו עד אחר החג, והאורחים החדשים שבאו על ל"ג בעומר לחוג את חג ל"ג בעומר.
בשעה הרביעית לערך אחר חצות היום, בא כ"ק אדמו"ר [הצ"צ] ויאמר מאמר חסידות ד"ה להבין ענין הכתר", ויתעכב כשלוש שעות. וטרם נסעו ציוה לנגן את ניגון כ"ק רבינו הזקן, ניגון בעל ארבעת הבבות הידוע. כשנסע כ"ק אדמו"ר לביתו נתאספו זקני החסידים, ויחזרו את המאמר, ויתפלאו על אשר צוה כ"ק לנגן את ניגונו של כ"ק רבינו הזקן.
(ליקוטי דיבורים, עמ' 7301)
קניית ההדלקה הראשונה
מרשימת התוועדות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בל"ג בעומר תרצ"ט: פעם נהגו לעשות "הדלקות" לא רק במירון, אלא גם בירושלים ובחברון. בשנת תרנ"ג [או תרנ"ד, אין זוכרים כיצד אמר אדמו"ר] קנה אאמו"ר [מוהרש"ב] את ההדלקה הראשונה.
[מעניין לציין למכתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב מכ"ב תרמ"ח, וז"ל: "ההדלקה בחברון ת"ו רצוני לקנות, אך על קבר רשב"י לא יקנה עבורי"].
(ספר השיחות תרצ"ט עמ' 033)
התוועדות על משקה וביצים
על התוועדויותיו של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, מספר ר' רפאל כהן: בל"ג בעומר אחרי תפילת שחרית היתה התוועדות קצרה בבית הרבי [מוהרש"ב] בחדר האוכל. על השולחן היה "משקה" וביצים קשות וקלופות. הרבי לקח ביצה עם המזלג ושם אותה בצלחת, חתך אותה בסכין לאורך לחצאין, וכל חצי שוב חתך לשניים באורך. שרו כמה ניגונים ואמר מאמר חסידות [היו מניחים את בחורי הישיבה להיכנס להתוועדות זו].
(ליובאוויטש וחיילה עמ' 75 [עם הוספות מספר "אוצר מנהגי חב"ד" עמ' הע"ר])
הבטחתי לאבי...
החסיד ר' דובער רבקין, בעמח"ס 'אשכתבתא דרבי' מספר על מאורע פלאי שאירע עם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בל"ג בעומר:
בל"ג בעומר, אחרי התפילה שנתארכה הרבה אחר חצות היום, הלכתי עמו [עם מוהריי"צ] על ציון [של מוהרש"ב], וכמו תמיד גם בפעם הזו תיכף כשניגש אל הציון התחיל בבכיות ואמירת תהילים בקול, עד כי נמס ממש כל לב השומע. עזבתי את הציון ויצאתי.
ואחרי עבור כחצי שעה הרגשתי פתאום שנשקטו הקולות והבכיות, וראיתי והנה כ"ק ]מוהריי"צ[ שליט"א עומד שקט בלי שום בכיות, והתהלים שבידו סגור, ומדבר בחשאי ובתנועות ורמזים כאלו כאשר ידבר איש עם רעהו. וברור היה לנו כפי ההשערה שהוא חוזר מאמר דא"ח לפני אביו רבינו נ"ע. ועמד כך שעה וחמיה מינוטין. ואחר-כך פתח שוב את התהלים והתחיל לאמר עוד מזמורי תהלים בקולות ובכיות כמקודם על משך עשרים מינוטין, עד כי יצא, והלכנו חזרה.
באשר שכבר היתה השעה מאוחרת, הוכרח להתפלל מקודם מנחה, ואחר מנחה ירד למעונו במדור התחתון לטעום מה. כעבור כעשרה מינוטין נקראתי אל כ"ק שליט"א במעונו, וכאשר נכנסתי אליו אמר לי בזה הלשון: "הבטחתי היום לאבי לחזור לפני אנ"ש היום מאמר דא"ח, אבל אין בכחי כעת לדבר דא"ח לפני כל אנ"ש, אבל הרי הבטחתי לאבי, על-כן אני רוצה לחזור מאמר דא"ח לפניך לבדך, ואקיים בזה הבטחתי לאבי".. ואמר לפני מאמר "להבין ענין הלולא דרשב"י". ועיקר המאמר היה חציו הראשון מהמאמר שאמרו אחר-כך בשבת הבאה.
(אשכבתא דרבי, עמ' 911).
תהלוכות ל"ג בעומר
ידוע ומפורסם שהבעל שם טוב כשכיהן כ"ריש דוכנא" (עוזר למלמד בתלמוד תורה), לפני התגלותו, היה עורך תהלוכה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי כשהוא מעודד את השירה ומחלק לילדים ממתקים וכדומה ומספר להם אודות רבי שמעון בר יוחאי. שנה אחת כאשר נודע כי מתקרבים פורעים לעירה בכדי לטבוח ביהודים, ברחו תושבי העיירה לערים על מנת להסתתר עד יעבור זעם. אותו יום היה גם ל"ג בעומר והבעל שם החל לארגן את התהלוכה המסורתית. כאשר העירו לו הורי הילדים, חזר על דברי רבי שמעון בר יוחאי בעצמו "כדאי הוא רבי שמעון בכדי לסמוך עליו בשעת הדחק" והיות ורבי שמעון לא היה מעוניין שהתהלוכה לא תתקיים על כן יש לקיימה. ההורים כשראו את האמונה החזקה הרשו ללדים להצטרף לבעל שם טוב לתהלוכה. יותר מאוחר הסתבר שבזכות התהלוכה ברחו הפורעים כי חשבו שהנה מגיעים חיילי הצאר לעצור אותם.
כשהגיע הרבי שליט"א מלך המשיח לארצות הברית החל לקיים כינוסי ילדים בל"ג בעומר. מספרים כי שנה אחת (עוד כשהרבי הריי"צ היה חי) במהלך כינוס הילדים נפתחו בחזית 770 שתי חלונות, חלון חדרו של הרבי הריי"צ וחלון נוסף. בגמר הכינוס קרא הרבי הריי"צ לרבי שליט"א מלך המשיח וסיפר לו כי בחלון השני עמד... רבי שמעון בר יוחאי וצפה ושמח עם הילידים בכינוס.
החל משנת תשי"א (תחילת נשיאותו של הרבי שליט"א מלך המשיח) בכל שנה בה חל ל"ג בעומר בארצות הברית ביום ראשון התקיים 'פאראד' (תהלוכה וכינוס ילדים) מול 770 שכאשר הרבי שליט"א מלך המשיח יוצא וחוזר שיחה אודות ל"ג בעומר וצופה במצגות שערכו תלמידי התלמוד תורה, ישיבות ובתי ספר בעניני תורה ומצוות. הסיבה שתהלוכות אלו נערכו ביום ראשון היתה מכיון שבארצות הברית יום ראשון הוא יום חופשי ועל כן ניתן להביא מאות ואלפי ילדים.
הפעם היחידה שבה נערכה התהלוכה באמצע השבוע היתה בשנת תשל"ו (1976) שאז הוכרזה השנה על ידי הרבי שליט"א מלך המשיח וממשלת ארצות הברית כ'שנת חינוך' לאור כך נערכה התהלוכה ביום שלישי.
בשנת תשמ"א הורה הרבי שליט"א לערוך תהלוכות בארץ הקודש בכל שנה היות ול"ג בעומר הוא יום חופשי.
