(23, Sep, 2017)
יום שבת פרשת האזינו, ג' תשרי ה'תשע''ח - ימות המשיח, 

פסח

סדר בניכר


כרכרה הדורה, התקרבה לשוק וממנה ירד לא אחר מאשר ראש העיר רומא בכבודו ובעצמו. ר’ הלל לא האמין למראה עיניו, כאשר ראה שראש העיר ירד מהר מהכרכרה ול



מאת: מערכת חב"ד AM    
2004-04-02 14:02:54




סיפורנו מתרחש בזמן בו שלטה האימפריה הרומית בעמים וארצות ושמה הלך מסוף העולם ועד סופו. העיר רומי עצמה נחשבה אז כמרכז העולם וכעיר החשובה והעשירה ביותר עלי אדמות. בין החוקים הרבים ששלטו באותה תקופה ברומא היה אחד שאסר על יהודים את הכניסה לעיר. לא זו בלבד שלגור בעיר או לנהל בה עסקים נמנע מהיהודים, אלא נאסר עליהם אפילו לעבור בה ולהציב בה מדרך כף רגל. למי שעבר על חוק זה, היה צפוי עונש מוות.

באותם הימים אירע שסוחר יהודי מפורסם בשם ר’ הלל, נמצא פעם בחשאי ברומא לרגל עסקיו. בגלל שיטפונות שאירעו באביב כרומא וסביבתה, לא הצליח ר’ הלל לחזור הביתה לפסח שהתקרב ובא. המחשבה לבלות את חג הפסח בעיר זרה, ובמיוחד ברומא זו המסוכנת ליהודים, גרמה לר’ הלל טירדה רבה. אולם מאידך לא הייתה לו כל ברירה והיה עליו למהר ולטכס עיצה, כיצד והיכן יבלה את החג ואיך יצליח להשמר מהאיסור החמור של אכילת חמץ וכיצד יוכל לקיים את מצוות אכילת מצה בפסח.

הזמן חלף מהר והנה כבר ערב פסח אחר הצהרים ור’ הלל עדיין אינו יודע, היכן הוא עומד בעולם. רק עתה הוא הרגיש את טעמה המר של הגלות ואז היה חפצו לחוג את חג החירות והגאולה ככל משפטו וחוקתו. ברוב יאושו עלה בדעתו רעיון. אין ספק, אמר לעצמו. כי חיים ברומא יהודים, המתכוננים עתה בהסתר ובהחבא לקבלת פני החג. הוא החליט ללכת לשוק ולראות אם מישהו קונה מוצרים "פסחיים" מובהקים. כגון חזרת למרור שהיהודים שמים על קערת הסדר. מי שקונה בערב פסח אחר הצהרים חזרת הוא בוודאי יהודי, השומר מצוות בהסתר ור’ הלל היה בטוח כי הוא כבר ימצא את הדרך, איך לבלות את החג במחיצתו של קונה ה"מרור".

בעומדו כך בשוק ובהתבוננו לצדדים, הבחין ר’ הלל לפתע בכרכרה הדורה, שהתקרבה לשוק וממנה ירד לא אחר מאשר ראש העיר רומא בכבודו ובעצמו. ר’ הלל לא האמין למראה עיניו, כאשר ראה שראש העיר ירד מהר מהכרכרה ולחש משהו לאזני משרתו. שניגש אל אחד ממוכרי הירקות וקנה אצלו חופן של חזרת. לקהל הרב, שהתאסף סביב הכרכרה, הסביר ראש העיר, כי הוא בא במיוחד, כדי לעמוד על מצב הענינים בשוק, וכדי לראות אילו שיפורים אפשר להכניס שם לטובת האוכלוסיה. מיד אחרי שהמשרת קנה את החזרת, חזר ראש העיר לארמונו.

לר’ הלל לא היה צל של ספק, כי ראש עירית רומא - העיר אשר בה אסור ליהודי לגור ואפילו להימצא - הוא יהודי. ולא זו בלבד, אלא יהודי דתי. הבא בעצמו לשוק, כדי לקנות את המרור לליל הסדר. הבעיה שניצבה עתה בפניו, כיצד להגיע אל ראש העיר ובאיזה אופן לגלות לו את סודו. הזמן היה קצר ור’ הלל הלך מיד אל הארמון וביקש ראיון עם ראש העיר בעניין חשוב, שאינו סוכל דיחוי "אני מבקש את תשומת לבך רק לרגעים אחדים - אמר ר’ הלל לראש העיר בפתח דבריו - ואני מקווה שתוכל לעזור לי. אני יהודי והערב הוא ליל התקדש חג הפסח שלנו. התעכבתי כאן ברומא שלא באשמתי ולאחר שנוכחתי לדעת. בראותי את קניית החזרת, כי כבודך יהודי, אני מבקש להיות אורח אצלך בשמונת ימי החג. אני אשלם כמובן כמה שתבקשני".

ראש העיר שמע בשקט את דברי ר’ הלל ולא ענה לו במלה אחת. במקום זה הוא אחז בזרעו של ר’ הלל והכניסו לחדר שני, שם פתח דלת סודית, שהובילה לאולם תת קרקעי גדול, שהיה חלק מדירת סתר. באולם זה עמדו שולחנות מוכנים כל טוב וריח של מאכלי יום טוב עמד בחללו של המקום. "כאן מצד שני תמצא חדר בשבילך" - אמר ראש העיר לר’ הלל. והושיט לו יד ידידותית לברכת שלום עליכם.
בהגיע שעת המנחה דפק משרת על דלת חדרו של ר’ הלל וקרא לו ללכת להתפלל. ואכן בית כנסת יפה ומהודר שכזה לא ראה ר’ הלל מימיו. הקירות היו עשויים מאבני שיש יקרות, המנורות היו ריקועי זהב טהור ועל התקרה ציורים אמנותיים בעלי רמה. לבושו של הקהל בבית הכנסת היה חגיגי וכל האווירה הזכירה התרוממות הרוח, כל זה לא התאים למה שר’ הלל דימה בנפשו כאווירת בית כנסת מחתרתית, שבואיו חיים בפחד מתמיד מאימת השלטונות.

לאחר תפילת המנחה אמר הציבור את סדר קרבן פסח. בתום תפילת הערבית איחלו המתפללים איש לרעהו חג שמח וכל הקהל נכנס לאולם האוכל  הגדול שליד בית הכנסת, כדי לערוך שם את ה"סדר". ר’ הלל, אותו הושיבו בראש השולחן, שוב לא האמין למראה עיניו. הזאת רומא, העיר שבה אסור ליהודי לגור? האין זו הוכחה לכך שהגויים, עם כל הגזרות שיגזרו על היהודים, לעולם לא יצליחו להתגבר על רוח התורה המפעמת בעם ?...

הנה עם ישראל חי גם כאן כרומא והוא נצחי יחד עם תורתו. אולם בשבתו ליד השולחן. תוך כדי סעודה, הוא ראה דבר שהקפיץ אותו פתאום ממקומו. לתמהונו הרב הבחין בכך. שאחד המשרתים הגיש לשולחן פרוסות פרוסות של עוגת גבינה, והאורחים לקחו ממנה ואכלו לתאבון. מה קורה כאן? – שאל את עצמו ר’ הלל בחרדה. האם הוא נמצא בין יהודים, או חס שלום .. האם יהודים אינם יודעים שאסור לאכול גבינה אחרי בשר?

בבקשו סליחה הוא פנה אל ראש העיר גם כבעל הבית ושאלו. אם אין. יודעים כאן את הדין, שאסור לאכול חלבי אחרי בשרי. "אני הרי חשבתי שאתם יהודים שומרי מצוות" - קרא ר’ הלל בזעם כשדמעות עומדות בעיניו. "אני הרי אכלתי אצלכם את הסעודה הראשונה של פסח ומי יודע אם לא נכשלתי באסור החמור של חמץ בפסח".

במקום להשיב על דבריו, ביקש ראש העיר את ר’ הלל שיטעום אף הוא מעוגת הגבינה הטעימה. ואשר לעבירה על חלב אחרי בשר. החל להביא ראיות שאין הדבר נורא כל כך וכי אצלם בכלל לא גורסים שזו עבירה, וכו’ וכו’. מדבריו היה ניכר כי הוא מחזיק את עצמו ללמדן גדול, וזה עוד יותר העלה את חמתו של ר’ הלל...  לאחר דין ודברים נוכח בעל הבית לראות עד כמה נפגע ר’ הלל מדבריו והוא נענה ואמר: "להוי ידוע לך, אורח יקר, כי עוגת ה"גבינה". שכולנו אכלנו כאן, היתה על טהרת הקדש וממילא היא היתה "פרווה" (לא בשרי ולא חלבי) במאה אחוז. ואילו את דיני בשר וחלב אנו מקיימים לא פחות ממך".
 "ומדוע זה לא אמרתם לי מיד? - הקשה ר’ הלל - מדוע גרמתם לי כל כך הרכה צער ועגמת-נפש?" "עליך להבין - השיב ראש העיר - כי היה מקום לחשד, שמא מרגל  אתה, שנשלח כדי לגלות סודנו. רצינו לנסותך ועתה שעמדת בנסיון והחשד בטל, הבה נשמח כולנו בשמחת חג הפסח, חג החרות והדרור..."
הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח - חב"ד
הרבי מליובאוויטש
מלך המשיח שליט"א


כתבו לרבי
כתוב לרבי שליט א מלך המשיח


חב"ד בעולם
חב"ד בעולם


חיפוש



  • עיר
  • *ירושלים
  • *תל - אביב
  • *חיפה
  • *ניו יורק
  • *מונטריאול
  • *לונדון
  • כניסה
  • 5:58 PM
  • 6:19 PM
  • 6:18 PM
  • 6:37 PM
  • 6:36 PM
  • 6:44 PM
  • יציאה
  • 7:17 PM
  • 7:19 PM
  • 7:19 PM
  • 7:39 PM
  • 7:41 PM
  • 7:54 PM
* הזמנים לפי שעון קיץ.

פורטל חב"ד
פסק דין - חב"ד

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד


Lubavitch Network
מפת האתר | הסכם משתמש | פרסם אצלנו | מי אנחנו | אודות חב"ד | צור קשר
רשת חב"ד ליובאוויטש. כל הזכויות שמורות - ©2001-2004 Lubavitch Network. All rights reserved
חב"ד.AM - מקבוצת אתרי אירגון
Lubavitch Network
,