צפור שוטה בנתה לה קן על שפת הים. בא גל חזק מן הים, שטף את הקן והחריבו. כעסה הצפור השוטה על הים, כעס גדול. מה עשתה? לקחה מלאה את מקורה במים מהים ושפכתם ליבשה. וכן עשתה כל היום. לעת ערב נקלעה לשם צפור אחרת שעייפה ועמדה לנוח על שפת הים. בראותה את חברתה נתונה כל כולה בעבודה מוזרה כזו, שאלה אותה על מעשי’. הצפור סיפרה לאורחת את כל מה שהים עולל לה ואת החלטתה הנחושה להעניש את הים על מעשהו - וליבשו. "שוטה שבעולם. העם הים תתמודדי? את תהיי באפיסת כוחות ומהים לא גרעת מאומה" - היתה תשובת הצפור השניה. 

כך היה גם עם המן הרשע, כשהוא בא להתמודד עם עם ישראל. בעצמו, הכין הוא לעצמו, את עץ התליה ואנו, היהודים, זכינו לחג ששמו פורים.