(18, Nov, 2017)
יום שבת פרשת תולדות, כ''ט חשון ה'תשע''ח - ימות המשיח, 

ט"ו בשבט

ט"ו בשבט – "אילנות לא גדלים על העצים"


תשאלו כל אחד: טו בשבט מהו?! 'מה זאת אומרת,' יענה הלז 'יום הולדת לאילנות'. ומהו מצוותו של יום? תוסיפו ותשאלו. 'לטעת עצים של קק"ל ביערות עתידיים'...



מאת: מערכת חב"ד AM    
2005-01-25 09:25:56




תשאלו כל אחד: טו בשבט מהו?! ’מה זאת אומרת,’ יענה הלז ’יום הולדת לאילנות’. ומהו מצוותו של יום? תוסיפו ותשאלו. ’לטעת עצים של קק"ל ביערות עתידיים’ ישיב הלה תוך משיכת כתפיים הרומזת על בורותו בעניני יהדות בכלל וט"ו בשבט בפרט.
 
מסתבר, שלא כל מה שלמדנו אצל הגננות מדויק בתכלית הדיוק. המשמעות אותה הרבה מאיתנו מיחסים לט"ו בשבט איננה מדויקת, וכדאי להעביר כאן את הדברים כמות שהם:
 
תורתנו מצווה על כל יהודי העוסק בחקלאות להקדיש חלקים מסויימים מן התבואה הגדלה בשדותיו, ולתתם – באופנים שונים – לאלוקים.
 
כיוון שעיקר התעסקותם של האנשים בימי קדם היתה החקלאות, וגם היום – על אף התקדמותה הרבה של הציליויזיה האנושית – עדיין נצרכים אנו לפירות והירקות הגדלים מן האדמה, ובמדה מסויימת מאוד חיינו אף תלויים בהם. כיוון שכך, קבעה התורה שכדי שאדם יזכור שלא כוחו והידע אותו רכש הם אלה שצלחו בידיו על מנת לגדל בשדותיו גידולים בריאים ועסיסיים, אלא זוהי עזרתו המאסיבית משהו של אלוקים שהואיל להוריד את הגשם בעתו, לדאוג לאדמה להגדיל ולפתח את הנבטים הצעירים, וגם להרחיק ענני ארבה טראגיים העלולים לזלול את פירותיו לתאבון. על מנת לתת תזכורת קטנה לאדם, שאלוקים הוא זה שגידל כאן את הפירות – על כן קבעה התורה לאדם לתת מתבואתו לאלוקים, זוהי תודתו הצנועה של האדם על עזרתו של האלוקים בנושא זה.
 
אחד מן הציווים הוא, שעל האדם לתת ’מעשר’ – עשירית (10%) מתבואתו לאלוקים. תבואה זו הנקראת ’מעשר’ יש לתתה לכהן, שהוא עובד בבית המקדש וכל חייו מוקדשים לאלוקים.
 
על פי שיקוליים טבעיים מסויימים הקשורים לגידול האילנות המפורטים בגמרא (מסכת ראש השנה, דף י"ד, עמוד א’), וכדי למנוע אי סדר בנושא נתינת המעשרות – קבעו חכמינו שט"ו בשבט יהיה ’ראש השנה לאילנות’.
 
הענין הוא, שבכל שנה ניתן לתת מעשר רק על פירות אותה השנה. גבול זה בין השנים (איזה תבואה שייכת לשנה זו, ואיזה לשנה שעברה) נקבע לט"ו בשבט. ועל כן, כל תבואה שגדלה שליש גידולה עד ט"ו בשבט – משתייכת לשנה שעברה, ומט"ו בשבט ואילך – מעשרותיה שייכים לשנת הגידול הבאה.
 
דבר נוסף הוא הערלה: מיום נטיעת שתילו הזעיר של האילן עד עבור שלש שנים מיום זה – נקראים פרות האילן ’פרות ערלה’, ואסור לאכול מהם, ואף אסור להנות משויים.
 
ספירת שני הערלה נקבעת אף היא לפי ט"ו בשבט, ולא על פי יום נטיעתו של העץ. לדוגמא: שתיל שניטע ביום י’ בשבט – לאחר חמשה ימים – ביום ט"ו בשבט מלאה כבר שנה מבחינת שנות ערלה! ומעתה ואילך נותר לספור עוד שנתיים בלבד עד לסוף שנות הערלה.
 
זהו אם כן ט"ו בשבט – יום הקובע ומווסת את גילם של העצים עבור עניני מצוות שונים.
 
מהם
מנהגי היום? נוהגים לאכול ביום זה פרות ובמיוחד פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל, שהם: גפן, תאנה, רימון, זית-שמן, ודבש (תמרים). נוהגים לאכול ביום זה אף חרובים.
לעוד מנהגים כנס למנהגי ט"ו בשבט.
הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח - חב"ד
הרבי מליובאוויטש
מלך המשיח שליט"א


כתבו לרבי
כתוב לרבי שליט א מלך המשיח


חב"ד בעולם
חב"ד בעולם


חיפוש



  • עיר
  • ירושלים
  • תל - אביב
  • חיפה
  • ניו יורק
  • מונטריאול
  • לונדון
  • כניסה
  • 3:59 PM
  • 4:20 PM
  • 4:17 PM
  • 4:19 PM
  • 4:05 PM
  • 3:52 PM
  • יציאה
  • 5:22 PM
  • 5:24 PM
  • 5:21 PM
  • 5:25 PM
  • 5:14 PM
  • 5:08 PM
* הזמנים לפי שעון קיץ.

פורטל חב"ד
פסק דין - חב"ד

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד


Lubavitch Network
מפת האתר | הסכם משתמש | פרסם אצלנו | מי אנחנו | אודות חב"ד | צור קשר
רשת חב"ד ליובאוויטש. כל הזכויות שמורות - ©2001-2004 Lubavitch Network. All rights reserved
חב"ד.AM - מקבוצת אתרי אירגון
Lubavitch Network
,