(20, Sep, 2017)
יום רביעי פרשת האזינו, כ''ט אלול ה'תשע''ז - ימות המשיח, 

חנוכה

אביעזר נגד אנטיוכוס


סיפור הסטורי מתקופת המכבים



מאת: מערכת חב"ד AM    
2006-12-13 02:55:20




א
אחד אחד התאספו הנערים בגן הזית שעל הר הזיתים ליד ירושלים. הם התישבו על הדשא מתחת לצל ענפי העץ הסמיכים, על פניהם הצעירים הי’ נסוך צער עמוק. משתיקתם האילמת ניכר היה כי הגיעו לאזניהם הידיעות המעציבות. לבסוף הפסיק את השתיקה הצעיר שבחבורה אביעזר, ילד בגיל עשר, והביע את אשר רחף על שפתות כולם: "ובכן, מה יהא עתה? מה נעשה כעת?". לאזניהם הגיעו צעדים זהירים, כעבור זמן מה הופיע לפניהם רבם האהוב ר’ לוי. הנערים קפצו ממקום מושבם ונצבו תוך יראת כבוד, עד אשר התישב הרב במקומו. "רואה אני כי הגיעה לאזניכם הידיעה המעציבה - החל ר’ לוי את דבריו - אנטיוכוס הרשע שלח גדודים חדשים ארצה, תוך פקודה חמורה ומחלטת להוציא לפועל את גזירותיו, להשכיח מאתנו את התורה הקדושה ולהכריחנו לעבור על המצוות..." "לא יזכה לכך הרשע!" קראו כל הנערים. "יקבל וימלא ה’ יתברך את תפלתכם - המשיך ר’ לוי - בינתים העמידנו הבורא בפני נסיון גדול וקשה. אנטיוכוס הרשע טמא את בית המקדש, עתה רוצה הוא - אמר ר’ לוי כשדמעות חונקות את גרונו - גם לטמא את לבותינו..." דבריו שנאמרו בשברון לב ועינים דומעות, גרמו לסלוני דמעות שזרמו מתוך עיניהם של הנערים. אחד היה שדמעות לא ירדו מעיניו, אביעזר הצעיר, הוא הכריז בהחלטיות: "ל א    נ כ נ ע ! " "אין אנו נרתעים מרשע זה", החזיקו אחדים - אחריו, נלך במסירות-נפש לקדש שם שמים ברבים!"
"זאת רציתי לשמוע מכם, ילדים יקרים - אמר ר’ לוי כשחיוך של שביעת רצון נוצץ מבעד לעיניו הדומעות - אולם, במקום הזה אסור לנו יותר להפגש. צבאות אנטיוכוס סורקים את כל הגנים שמסביבות ירושלים, כדי ללכוד את הנערים הלומדים תורה בחשאי. היודע אחד מכם על מקום מבטחים טוב מזה ?" כולם שקעו במחשבה. אף כאן בא אביעזר הצעיר לעזרה. "אני יודע על מקום מבטחים, אולם..."
"אמור אביעזר, הבה ונשמע" עודד אותו ר’ לוי. "את חטאי אני מזכיר היום, הדבר הי’ לפני כשנתיים, היה זה יום קיץ חם. במקום ללכת ל- "חדר" - ירדתי אל השדה שבמורד העיר, לרחוץ בנחל קדרון. בעברי דרך מעין השילוח להשיב רוחי במימיו הזכים והקרירים החילותי לרקוד מסביבי, בהעלותי בזכרוני כיצד היו רוקדים שם בימי שמחת בית השואבה. לפתע מעדתי ונתדרדרתי לגנת צמח סמיכה, כאשר נסיתי לעלות הבחנתי כי נמצא אני ליד פתחה של מערה. רציתי להכנס פנימה, אולם הפתח היה סתום באבנים ועפר. חושבני כי באם נצליח לפתוח את פי המערה יהי’ המקום הלזה מקום-סתר בטוח..."
"רואים אתם נערים - אמר ר’ לוי - כשיכלנו ללמוד באין מפריע הי’ עולה לעתים הרצון להתחמק מלמודים. מה מאושרים היינו כיום לו יכלנו גם בימים אלו ללמוד באין מפריע ומבלי לסכן על ידי כך את נפשנו... אך יתכן כי כך יעדה לך ההשגחה, שגם על ידי שובבותך אביעזר תוכל לבוא לעזרתנו. בכל אופן, מחר אם ירצה השם (אי"ה) נפגש ליד נחל קדרון, בין הר ציון והר הזיתים. ואתה אביעזר תוליכנו לעבר המערה ההיא...
ב
למחרת בבוקר השכם, חמקו הנערים אחד אחד מן העיר. מי דרך השער המזרחי מעל להר הזיתים, מי דרך השער המערבי מעל להר ציון, ומי דרך שער-דרום לעבר נחל קדרון. לשעה הקבועה נפגשו כולם במקום המיועד. אף ר’ לוי הופיע מיד ומתחת למעילו הרחב - היו כלי חפירה. אביעזר הוליך את רבו וחבריו למקום הסתר המיועד.
ר’ לוי העמיד שנים מהנערים על שני גבעות משני עברי מי השילוח, בתור צופים להשקיף אם אין גייסות אנטיוכוס מתקרבים. ר’ לוי בעצמו החל מיד בעבודה לפתוח את פי המערה. הנערים עזרו לו לחפור, לסקל ולסלק את האבנים והעפר. אגלי זיעה נטפו מכל הקבוצה מרוב התאמצות. בצהרי היום נפתח לבסוף פתח המערה. אויר קר ודחוס פרץ מתוך המערה.
ר’ לוי ותלמידיו נכנסו בזהירות פנימה. מיד נתברר להם כי אין זו מערה, אלא מנהרה תת-קרקעית! הם לא יכלו להשתהות שם זמן רב והוכרחו לצאת משם בזחלם עוד על ארבע, כשם שנכנסו, למען שאוב אויר צח בחוץ. "אנו ננוח כאן קמעה, לארוחת צהרים, ואחר כך נמשיך במחקרנו זה" הודיע ר’ לוי לתלמידיו. שני נערים ירדו למעין השילוח להביא מים לנטילת ידים לסעודה. השנים שעמדו כל הזמן בתצפית, הוחלפו בשנים אחרים, מיד לאחר ארוחת הצהרים נכנסו שוב כולם למנהרה.
אט אט התרגלו לאוירה המחניקה, שבינתיים נתנה להם ההזדמנות להתאוורר קצת. חשך שרר במנהרה, אי- שם במרחק בקע קו אור דק דרך בקעי סלע שהיו מעל למנהרה, אויר זך נכנס פנימה והקל על הנשימה. לכשנתרגלו קצת גם לאפילה, הבחינו כי קרקע המנהרה מוצקת מחמר קשה. "נערים - אמר ר’ לוי, וקולו רועד תוך כדי דבור - היודעים אתם איזו מנהרה היא זו?" "אולי זוהי המנהרה שדרכה ברח צדקיהו המלך מן העיר, כאשר נפלה ירושלים בידי הכשדים?" נסה אחד הנערים לענות. "לא. פי המנהרה ההיא יצאה הרחק יותר מן העיר. לפי השערתי, מנהרה זו צריכה להיות זו שחפרה חזקיהו מלך יהודה, כדי להביא מים מהשילוח אל העיר! היודעים אתם לפני כמה שנים קרה דבר זה?" סנחריב מלך אשור צר על ירושלים 125 שנה לפני חורבן בית המקדש, את מפלתו נחל בליל חג הפסח - ענה אביעזר הצעיר - וכנראה שאז חפר חזקיהו מנהרה זו".  "כן נערים, מאז עברו כבר למעלה משלש מאות שנה. יחולל לנו השם נפלאות כאשר עשה בימי חזקיהו המלך הצדיק. היודעים אתם מדוע הראה אלוקים לעמנו אז נסים גדולים כאלו? כי לא היה אף ילד מדן ועד באר שבע שלא ידע את התורה ! כל הנערים למדו בחדר וקיימו את המצוות. וכאשר אתם, ילדים יקרים, תהיו גם אתם צדיקים וישרים כאחיכם בימי חזקיהו המלך, ינחול גס אנטיוכוס הרשע תבוסה ומפלה נצחת..."
ג
מדי יום ביומו נפגשו הנערים במנהרה יחד עם רבם ולמדו תורה. בצאתם הסוו את פי המנהרה באבנים וזרדים. הם למדו בהתמדה רבה ובחשק רב. בכל עת שנזכרו על מקום המצאם - פעם לבם בחזקה ובכיפות. הדבר פעוט הנהו?! להגות בתורה במנהרה שחפר חזקיהו המלך! על אף שקשה הי’ הלימוד במנהרה והחושך הי’ רב, האויר לח ומחניק, בימות החורף הי’ קר, קור גדול וחזק, אולם כל זאת לא מנע בעד הנערים מלבוא כל יום וללמוד תורה. התורה חיממה ועודדה את נפשם.
כל יום שפכו תפלתם לפני בורא העולם כי יחולל להם נס, צבאות היוונים ינחלו תבוסה מכרעת ואת המלך הרשע אנטיוכוס, תתקוף מיתה משונה! ביום בהיר אחד הופיע אביעזר כשכולו רועד מהתרגשות. לאזניו הגיעה הידיעה שהופצה בחשאי בקרב היהודים בירושלים, כי בעיירה מודיעין, התארגן מתתיהו כהן גדול וחמשת בניו, ולפני תקופה מסויימת כבר יצא במרד נגד אנטיוכוס יהודה המכבי כבר נחל מספר נצחונות מזהירים על צבאות היוונים וחילות אנטיוכוס רועדים מפחד כאשר מזכירים את השם החשמונאים...
קשה כבר הי’ להטות אוזן ללימודים, כאשר הלב הומה ונרגש מהידיעות הללו. "נערים - אמר ר’ לוי לתלמידיו - מעתה ואילך יבלוש כל אחד מאתנו בחשאי אחר תנועות צבא אנטיוכוס בכל חלקי העיר, ולעת ערב ימציא לי דין וחשבון. כעבור מספר ימים היתה לר’ לוי הצעת - תכנית. "יהודה המכבי וצבאותיו מתקדמים לעבר ירושלים, בעזרת ה’ ישחרר את העיר מידי היוונים. עלינו לשלוח לו בהקדם את תכנית מערך כוחותיו של אנטיוכוס. זהו תפקיד מסוכן ביותר מי מכם מוכן לסכן את חייו ולמסור ליהודה המכבי את הידיעות ההכרחיות הללו בדבר מערך כוחות השונא?"
"אני!" "גם אני!" "גם אני!" כך נשמעו בזה אחר זה קריאותיהם של הנערים, אשר כל אחד מהם בקש לזכות בשליחות - קודש זו עם היותה הרת-סכנות. "נפיל גורלות" החליט ר’ לוי לאחר התנדבותם הכללית של התלמידים. ר’ לוי לקח מספר שברי חרס, כמספר התלמידים ב"חדר", על אחד מהם רשם את המלה: מלאך! כלומר שליח, על היתר לא רשם מאומה. את כל שברי החרס הכניס לתוך אחד הנאדות בהם הביאו התלמידים את האוכל, ערבב את השברים וצוה לכל אחד מהתלמידים להוציא גורל אחד.
בזה אחר זה הוציאו התלמידים שברים חלקים ללא כל כתב עליהם, עד שהגיע תורו של הצעיר שבחבורה, אביעזר. הוא הכניס ידו לתוך הנאד, הוציא שבר ועליו התנוססה המלה מלאך, בגורלו נפל להיות השליח למסור ליהודה המכבי את דבר שליחות-הקודש המסוכנת.
"יברכך השם וישמרך!" ברך ר’ לוי את אביעזר הקטן, ומפיות כל הנערים פרצה עניית "אמן" חזקה. "לך בדרך הפונה לעבר באר שבע - החל ר’ לוי להתוות לפניו את הדרך בה ילך להפגש עם יהודה המכבי - אולם, לא בדרך המלך תלך, כי אם דרך השדות הנמצאים בקירוב לדרך הראשית, במרחק של לא פחות ממאה צעדים מהכביש, בבואך בקרבת בית לחם, השתדל להגיע לקבר רחל אמנו, השתטח על קברה ובקש רחמים עלינו ועליך כי תצליח בדרך בה אתה הלך. בכל הזדמנות אמור נא כמה פרקי תהילים. הפרקים שהנך יודע אותם בעל פה - אמור אותם בכל עת בדרך הנני מוסר לידיך את ספר התהלים הקדוש אשר בזכותו תינצל לבטח מכל צרה וצוקה".
ר’ לוי מסר לידי אביעזר מגילת קלף קטנה שבה היה כתוב כל ספר התהלים "רק בלילות תעשה את מסעך, לאור הירח, ובימים החבא והנפש. בדרך יהיו עיניך פקוחות על כל תנועותיו של השונא. ולכשתגיע, בעזרת השם, אל יהודה המכבי תמסור לו מכל מה ששמעת וראית, הן מהמתרחש בעיר והן מתנועות הצבא בדרכים. וכאשר יתקרב יהודה המכבי וחילותיו עד לעברי שערי ירושלים, הנחה אותו דרך מנהרה זו, בינתיים ננקה אנחנו את המנהרה עד מקום מוצאה במרכז העיר, ולשעה היעודה, במהרה בימינו, נוכל לפתוח את שערי ירושלים לקראת יהודה המכבי וצבאו המנצח, לך והשם יהא בעזרך! חזק ואמץ!"  
אביעזר הצעיר נפרד ממורו האהוב ומחבריו היקרים, ובלחצו את ספר התהלים הקדוש אל לבו, עזב עם שקיעת החמה, את המנהרה ושם פעמיו לקראת השליחות הגורלית שלו. הוא הרגיש את עצמו כאחד המרגלים ששלח יהושע בן-נון לרגל את הארץ. הוא נזכר כיצד פנחס בן אלעזר, אחד ממרגליו של יהושע, לא היה צריך כלל להתחבא מעין זרים. כי נס עשה לו הבורא והוא נהפך לרואה ואינו נראה! הוא ראה את כולם אך אף אחד לא היה יכול לראות אותו. לו היה זוכה הוא, אביעזר, וגם עמו היה מתרחש נס כזה, בודאי. שהיה הדבר מיקל על שליחותו...
אביעזר החיש את פעמיו על אף כללי הזהירות שנקט, הוא רץ יותר ממה שהלך, מפעם לפעם היה נעצר, כדי להתחקות על הסביבה וכן אם אין עוקבים אחריו. מרחוק קלטו אזניו לעתים תכופות יללות תנים או חיות בר אחרות אשר יללו בשדות, והיללות הללו הרעידו את כל נימי לבו, ודמו כמעט ונקפא בעורקיו מרוב פחד. אולם אביעזר התחזק, חזר על פרקי התהילים שידע בעל פה, והתקדם הלאה.
אט אט החלו כוכבי רום להכבות בזה אחר זה, קרני מזרח החלו להפציע. אביעזר תר אחר מקום סתר מתאים. הוא הי’ עיף מאד וקשה הי’ לו לעמוד עוד על רגליו. טרם התנסה במסע כה ארוך ומייגע, מסביבו הרים וגבעות, ורק אי פה אי שם מתנוסס עץ בודד. אביעזר שכב מתחת לצלו של אחד העצים ומיד נפלה עליו תרומה חזקה.  
ד
ידים חזקות שלפתו באביעזר הצעיר וטלטלוהו - עוררוהו משנתו. אביעזר פקח את עיניו ולנגדו ניצב חיל יווני חמוש. תוך שבעות רצון מהולה בכעס משך אותו ממקומו, ספר התהלים נשמט מכיסו, החיל תפס זאת מידים "אכן! מרגל!" קרא החייל "בא בעקבותי!" - החייל הביא את אביעזר אל מחנה צבא היוונים. אביעזר הסתכל בפחד על המחנה הרועש, חייליו החמושים, פילים למודי קרב משוריינים, מרכבות, סוסים ויתר מכשירי וכלי המלחמה.
החיל הוביל את השבוי לתוך אוהל המפקד, הקצין ניקטר, והושיט לידיו את המגילה, "את השבוי הזה תפשתי הבוקר יחד עם מגילה זו, לבטח מוסר הוא ידיעות נחוצות לאויבנו יהודה המכבי" אמר החיל את דבריו, הצדיע ועזב את האוהל "מאין באת ולאן אתה הולך!" החל הקצין לחקור את אביעזר.
"ברחתי מירושלים, מקום שחילות צבאך מונעים מאתנו, נערי ישראל, מללמוד את תורתנו הקדושה" ענה אביעזר ללא פחד. "ואל מי הנך מוליך מגילה זו?" שאל שוב הקצין. "מגילה זו אינה מכילה ידיעות סודיות כל- שהן, זהו ספר תהלים הקדוש שלנו" ענה אביעזר שנית.
"נברר זאת תיכף ומיד" ענה המפקד קצרות וקרא למשרתו "צא וקרא לי מיד את ליזון" כעבור דקות מספר נכנס גבר, אביעזר זיהה אותו מיד: מתיוון! יהודי מתבולל שהתחפש ליווני. "יזון הרמאי, איני יודע עדיין אם אפשר כבר לתת בך אימון או לא, אך אמור לי מה כתוב במגילה זו?" פנה אליו המפקד תוך הושטת המגילה שנמצאה אצל אביעזר. יזון הסתכל במגילה, גללה הלאה ושוב הסתכל, אחר כך אמר ; "כבר זמן רב לא באו לידי ספרים שבני ישראל מחשיבים אותם לספרי קודש, אולם ספר זה הנו אחד מספרי הקודש שלהם, כולו תהלות ותשבחות. ואשר מלכנו האדיר, אנטיוכוס, אסר ללמוד או לקרא בהם".
המפקד ציוה ליזון ללכת, ושוב נשאר הוא ואביעזר יחדיו באהל. "מה שמך ?" שאלהו המפקד. אביעזר אמר לו את שמו. "היודע אתה אביעזר כי על החזקת ספר זה ולימוד בו, גזר מלכנו הגדול אנטיוכוס עונש מוות ?!" "כל מלך בשר ודם, אף לא אנטיוכוס, אינו יכול להכריח אותנו, בני עם ישראל, לנטוש את תורת א-ל חי !" היתה תשובת אביעזר, "על דברי רהב גאלו, יכול אני לצוות כי יסרקו את בשרך מעליך" - אמר המפקד בקול עז ותקיף, אך מיד שינה את טון דיברו והחל לדבר רכות : "הנך מוצא חן בעיני, אביעזר, נער- תקיף ואמיץ כמוך יוכל לגדול חיל יווני טוב ומועיל, בהמשך הזמן תוכל אף להתעלות לדרגת קצין גבוה וללבוש בגדי שרד כמוני.
"הרוצה אתה להשאר אצלי?" אביעזר הבין היטב את מצבו בו הוא שרוי עתה אין לפניו עתה כל ברירה, בין, כה וכה הרי הוא שבוי. אולם הוא רצה להבהיר לפני הקצין את עמדתו הבלתי פשרנית, תנאי אחד הנני רוצה להתנות עמך, בראשית דברי, כי בל יכריחוני לעשות אף את הדבר הפעוט ביותר הנוגד את דיני התורה ומצוותיה !" "ואם כן אכריח אותך ?" "אבחר את המות מחיים, כשבעת בני חנה, אשר אף לאנטיוכוס המלך בעצמו לא שעו" הפריז אביעזר כשעיניו מפיקות גיצי אש. "עוד נשתווה בינינו, בינתיים יכול אתה לצאת, צריך אני עוד לסיים את תכניותי כיצד ללכוד את יהודה המכבי שלך בידי. אתן פקודה כי יתנו לך להתהלך חפשי במחנה, אולם בל תעיז לנסות לברוח מכאן, כי אז אצוה לגזור את בשרך לגזרים, בל תשכח להופיע לכאן לארוחת הצהרים. לך!"
ה
אביעזר יצא. הוא טייל במחנה, עם ארשת - פנים של אדם חף מפשע. אך בעיניו החדות הבחין בכל מה שמתרחש במקום, הוא שם לב למערך המחנה, לכוננותם אלי קרב. הוא ספר ומנה את כל הפילים, המרכבות, הסוסים וחרט את כל זאת בזכרונו. "כיצד מוסרים את כל זאת ליהודה המכבי?" "כיצד אפשר להזהירו מסכנה זו?" הרהר אביעזר בלבו. האות לארוחת הצהרים נשמעה על ידי הכאת תופים במרכז המחנה ליד מטבח השדה שבו. החיילים אצו רצו לעבר המטבח. אביעזר לא שכח את "הזמנת" הקצין אם לא יופיע הרי ייענש קשות, אם יבוא אליו - הרי ירצה להאכילו .טריפות בעל כרהו, "לא אלך החליט אביעזר "שיקחני בחזקה אליו!".  לא עבר זמן רב מהחלטתו של אביעזר, והנה יזון הופיע לקראתו. "בא !" נשמעה הקריאה מפי יזון. בדרך אמר לאביעזר: "שוטה! משחק זה שהנך משחק, משחק אש הנהו, את חייך אתה יכול לאבד בכך" אביעזר לא ענה מאומה.
"הנה השבוי!" אמר יזון למפקד. "מדוע לא הופעת לאכול ? שאל המפקד כשעיניו הזועמות מביטות ישר לעבר אביעזר. אביעזר שתק. "מלקות! יזון, הלקה את הבחור הזה כל עוד שגופו יוכל לסבול !" ובצחוק פראי קרא לאמר : "הרי זה תענוג לראות כיצד מלקה יהודי אחד את השני..." "יווני הנני! ענה יזון באומץ, ומיד לאחר כך הוסיף: "אני כבר אלמד לקח ליהודון זה !".
כשפקח אביעזר את עיניו, הרגיש כאבים חזקים בכל חלקי גופו, הוא החל להתבונן מסביבו, הוא שכב על שק תבן. באחד האהלים, על ידו לא נמצא איש. עוית חזקה שתקפה אותו הפכה אותו מצד זה של המזרון לעברו השני, הוא הדק את שפתיו ואף אנחה לא הוציא. כעבור זמן מה הופיע יזון, הוא מרח את פצעי אביעזר במשחה מסוימת, וברוב דאגה חבש לו את פצעיו שדם רב נזל מהם. רק לפני זמן קצר הכהו אותו יזון בשוט-עור ללא רחם, והנה עתה הוא מטפל בו כאב רחמן.
"אנא, מחול נא לי" התחנן יזון לפני אביעזר בעינים דומעות, לתומי השבתי כי אני צריך ללמדך לקח, אך כשראיתי באיזה אומץ קבלת את המכות, הדקת את שפתותיך ולא הוצאת אף הגה מפיך לא תחנה ולא בקשה - באותה שעה הרגשתי כאילו התפלץ משהו בתוככי לבי פנימה אף הגוים הערלים שעמדו מסביב העריצו את אומץ לבך. הי’ זה קידוש שם שמים ברבים. אנא, מחול נא לי, האמין לי, כי מאז אינני שוב אותו יזון הקודם, האכזרי והנוקשה. אחיך אנכי, יהודי בלב שלם... מהול נא לי".
"אם כך, הרי כדאיות היו כל המכות שספגתי" אמר אביעזר בפסקנות. ובחבקו את יזון הבטיח לו כי הוא מוחל לו בלב שלם, ולבטח גם הקדוש ברוך הוא ימחול לו. בהפנותו מבטו לצדדים לראות אם אין איש מקשיב לשיחתו, לחש יזון חרישית באזני אביעזר : "בידי ישנה כבר תכנית, כיצד נוכל שנינו להמלט מכאן, מיד לאחר שתבריא מפצעיך ותוכל להתהלך על רגליך".   
ו
אביעזר יחד עם חברו החדש יהושע (שלא היה עוד "יזון"), חמקו מתוך מחנה היוונים באחד מלילות החורף האפלים, חשכת הלילה היתה למחסה ולמגן, לא הרחק מן המחנה מצאו מערה אחת והתחבאו שם שלשה ימים. כפי ששיערו מראש חיפשו אחריהם פרשים יוונים בכל הדרך, פעם אף עמדו הפרשים בקרבת מקום כל כך על ידם עד ששמעו את חילופי הדברים שביניהם. בחסדי ה’ יתברך לא נתגלה מקום מחבואם.  
חרש יצאו השנים ממקום מחבואם, בזהירות רבה התקדמו בדרכם, דרך הרי יהודה. לכשהקריבו לעבר בית לחם מצאו את העיר ריקה מתושביה. יהודים לא היו בה, אולם אף היוונים לא נמצאו בתוכה.  "לדעתי צריכים להמצא בקרבת מקום, יהודה המכבי וצבאותיו - אמר יהושע - היונים ברחו כבר מכאן על נפשם, ואילו יהודה החליט כי מבחינה בטחונית מוטב כי אנשיו עוד יהיו בהרים ולא יבואו העירה".  
"אם כך, נגש לקבר רחל אמנו" אמר אביעזר בשמחה. בהגיעם אל מצבת קבורת רחל, נפלו שניהם על אדמת הקודש וחבקוה. "אמא, אמא יקרה , רחל אמנו היקרה! הפילי תחנונך לפני רבון העולמים, כי נצליח בשליחות בה אנו הולכים, יקיץ הקץ על אנטיוכוס הצורר, שטמא את בית המקדש שחט וגם רצח אלפי ’תנוקות של בית רבן’ ללא רחם. כל אותם תינוקות רכים שלך רצח הצורר. הפילי תחנוניך, אמא רחל, להושיענו!" בקש אביעזר כשדמעות המות נושרות מעיניו ומתגלגלות על לחייו המשולהבות.
אף יהושע-יזון התפלל כשדמעות נוצצות בעיניו, ולבו שבור ורצוץ בקרביו כאשר קמו על רגליהם נוכחו לדעת כי כתת חיילים כתרה אותם, אולם לא חיילים יוונים היו הללו, אלא אחים-יהודים. אביעזר ויהושע לא הבחינו כל הזמן כאשר כתרו אותם כתת החילים. "אחים!" קרא יהושע בלשון הקודש.  עתה נוכחו החיילים לדעת, כי שני האנשים הלא-מוכרים והמלובשים בתלבושת יוונית, הנם באמת יהודים. "הביאו אותנו מיד אל יהודה המכבי !" הכריזו אביעזר ויהושע בבת אחת.
למותר להוסיף כי אביעזר ויהושע היו שליחי ההשגחה לפני יהודה המכבי. בהתאם לידיעות המדויקות שבידיהם אודות המחנה ומערך הכחות וכלי מלחמתם, תכנן עתה יהודה המכבי כיצד להגיח ולהתקיף את המחנה בטרם יספיקו היונים להתארגן ולהתכונן למערכה.
יהושע ואביעזר שרטטו באדמת החול את כל תכנית המחנה, מקום העמדות, רכוז הפילים וכו’. טרם צאתם לקרב, עודד יהודה המכבי כדרכו, את אנשיו להתחזק באמונתם בבורא. כולם התפללו חרישית לה’ כי יהיה בעזרתם, ועל אף מספרם הזעום וכוחם הדל, יחולל להם ה’ נס ויזכו לשאת בעוז וברמה את דגל הנצחון,  הקרב היה קשה וכבד, אך קצר ומכריע. כל מחנה אנטיוכוס הוכה שוק על ירך. הדרך לירושלים נפתחה. קשה ביותר היתה צריכה להיות המערכה על ירושלים עצמה. היא היתה מבוצרת ומוגנת על ידי חיילי היונים ושכיריהם, אלמלא אביעזר הצעיר שבידו היה עתה המפתח לעיר: המנהרה! אביעזר חזר בזהירות אל רבו ר’ לוי ולחבריו. ובפיו הבשורה המשמחת כי יהודה המכבי ואנשיו נמצאים לא הרחק מירושלים. לפי תכנית שהוכנה מראש על ידי ר’ לוי, צריכים צבאות המכבים לחדור, דרך המנהרה, לירושלים, באישון לילה ולפתוח את שערי העיר. במשך כל אותם הימים שאביעזר עזב את חבריו. נקו הם בינתיים, בהדרכת רבם ר’ לוי, את המנהרה, והתקינו כניסה חשאית לעיר.
הכל היה מוכן ומזומן לרגע המיוחד.  היה זה בשבוע האחרון של חודש כסלו, הירח טרם יצא להגיה את החשכה, אפלת הלילה השרתה חשכה מחלטת בכל הסביבה. אביעזר, ובעקבותיו קבוצת חיילים עברו את הפתח החשאי ונכנסו לעיר. הם התקדמו לעבר אחד משערי העיר, על שומרי השער התגברו בנקל, כמעט ללא כל התנגדות והשער נפתח לרווחה. בטרם הספיקו צבאות היוונים להתארגן - כבר הופיעו יהודה ואנשיו בירושלים, וחיש מהר לכדו את העיר. החיילים היוניים היחידים שנותרו בחיים, היו אותם שברחו במנוסת בהלה תוך פחד דרך יתר שערי העיר.
וכאשר טוהר בית המקדש, הדליקו את נרות המנורה, מפך השמן היחיד שנותר בטהרה, חתום בחותמו של כהן גדול, ביום העשרים וחמשה לחודש כסלו. וכולם יחד הודו ושבחו לבורא העולם על הנסים ועל הנפלאות שעשה להם.
הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח - חב"ד
הרבי מליובאוויטש
מלך המשיח שליט"א


כתבו לרבי
כתוב לרבי שליט א מלך המשיח


חב"ד בעולם
חב"ד בעולם


חיפוש



  • עיר
  • *ירושלים
  • *תל - אביב
  • *חיפה
  • *ניו יורק
  • *מונטריאול
  • *לונדון
  • כניסה
  • 5:58 PM
  • 6:19 PM
  • 6:18 PM
  • 6:37 PM
  • 6:36 PM
  • 6:44 PM
  • יציאה
  • 7:17 PM
  • 7:19 PM
  • 7:19 PM
  • 7:39 PM
  • 7:41 PM
  • 7:54 PM
* הזמנים לפי שעון קיץ.

פורטל חב"ד
פסק דין - חב"ד

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד


Lubavitch Network
מפת האתר | הסכם משתמש | פרסם אצלנו | מי אנחנו | אודות חב"ד | צור קשר
רשת חב"ד ליובאוויטש. כל הזכויות שמורות - ©2001-2004 Lubavitch Network. All rights reserved
חב"ד.AM - מקבוצת אתרי אירגון
Lubavitch Network
,